שתיים על הכוונת

פרק 34- ביש עם מטרה ברורה וערפד מנסה להצטרף לבית הספר

השרתים שהצמידו את אוזניהם אל דלת הכניסה לחדר הכס במשך כל השיחה שמעו את הדלתות נפתחו. "נו מה המלך אמר?" שאל הגבוה כאילו לא קלט כבר.
"קייסי עובר לגור איתי" ביש הוציא להם לשון וחיכה שילכו מן הארמון.
הם הלכו.
"למה שיקרת להם?" שאל קייסי.
"לא שיקרתי, זה מה שהולך לקרות. אני מבטיח."
"תגיד ביש" שינה קייסי נושא "זה לא קצת מסוכן שערפד ייגור אצלכם?"
"לא, זה לא" אמר ביש.
"יש לי 2 סיבות עיקריות שבאמת לא כדאי לי להיות כאן"
"גם האחים שלי יחפשו אחריי וזה יגמר רע וגם אני בכל זאת נושא הרגלי ערפדים. וגם איך לכל הטרחה הזו טעם- המורה יודע את הכתובת שלך והוא יבוא לחפש אחרינו."
"אתה יודע משהו?" חייך אליו ביש. "יש לי אמירה כזאת לעצמי שאומרת שאני לעולם לא מתחרט על מה שאני מחליט." "מצידי שכל העולם ירדוף אחריי לגבי החלטה שהחלטתי" חיוכו הקרין "אתה לא צריך לפחד מאחייך."
קייסי חייך בחזרה, הוא לא ממש התכוון לעשות זאת, הוא פשוט העלה חיוך "מה לעזאזל.." הוא חשב לעצמו. "ממתי אני מחייך עבור אנשים שפגשתי רק הרגע? ממתי בעצם אני מסכים להיות תחת חסות של אלף?",
"לא רגע!"
"הסיבה היחידה שלא עשיתי את כל שום דבר מהמעשים האלו עד עכשיו היה בגלל שניסיתי להרשים את משפחתי. אני לא חושב שאני כל כך ערפד.. כלומר אני כן, שני הוריי הם ערפדים מלאים אבל.. אני לא באמת אוהב את כל מה שהערפדים עושים ואני לא חושב שאנחנו צריכים לשנוא את כל העולם."
קייסי החליט סופית- ברגע שהוא יקבל את ההזמנה למגורים בטירה ינסה בכל כוחו לגרום לזהותו הערפדית לדעוך כמה שיותר.
"היי קייסי, הכל בסדר?" ביש הרים גבה, הוא לא הבין מדוע קייסי שקוע כך במחשבות.
"כן הכל בסדר" גיחך קייסי. "תודה לך על כל הדאגה וההתחשבות" קייסי חייך אך בתוך ליבו עדיין היה מודאג מאחיו ומהפרפסור.
ביש ידע שהוא מודאג, "נו! אל תדאג." "תמיד אפשר למצוא פתרון לבעיה" הוא קרא אליו. קייסי לא השתכנע.
"קדימה, בוא נתארגן לבית הספר. מהיום נתארגן יחד!" ביש חייך.
"אתה נרגש ליום הלימודים הראשון שלך?" שאל ביש.
"נרגש להיכנס שוב למקום שכמעט הרג אותי" תיקן קייסי את השאלה "כן, למה לא?" אמר קייסי.
"אממ.. יופי? אני מניח" קייסי השאיר את ביש מבולבל.
"אני אארוז לנו אוכל ואראה לך את הדרך"  ביש שינה נושא.
הם יצאו.
"תגיד ביש?"
"אממ?"
"איך זה שבן במשפחת מלוכה לא מקבל נהג פרטי בלימוזינה?" שאל קייסי בתהיה.
"טוב.. אני יכול לקבל, אבל לא בא לי. אני יודע שאם לא אלך ברגל אני לא אצליח לשמור על אותו כושר. שאני חושב על זה, אם אני לא טועה כשהייתי קטן היה לי נהג פרטי אבל יום אחד הייתי חייב ללכת ברגל כי בדרך לבית הספר- הנהג נפטר באמצע נהיגה ומאז אני נאלץ ללכת לבית הספר ברגל- התאהבתי בזה. אז ביקשתי מאמא. ובאופן מפתיע היא הסכימה. עכשיו אנחנו פשוט שנינו רגילים לזה."
"אה, הבנתי. סיפור מעניין דווקא. אני שמח שאני חבר של מישהו כמוך." אמר קייסי בפניה בדרך.
"באמת? איך בעקבות הסיפור אמרת שא-נ-י ח-ב-ר ט-ו-ב" ביש לא הבין.
"האמת שאני לא מכיר אותך הרבה וכבר נכנסת לי ללב, אז נראלי שאתה חבר טוב." "אבל אמרתי זאת בגלל שפשוט אתה איש מעניין לדעתי" חייך קייסי.
ביש הסמיק, בכל פעם שביש סיפר למישהו משהו כזה והוא היה מחשיב את ביש כמטורף ומתרחק ממנו כמה שיותר. ביש ממש שמח שיש מישהו שיכול להכיל סיפורים כאלה (כי יש צורך לשחרר אותם קצת באמצעות סיפור לאחד אחר)- טוב מה יש לצפות מערפד. קייסי בטח עבר דברים קשים הרבה יותר..
השניים הגיעו לשער בית הספר. ביש הוציא 3 מבחנות מדם מזוייף.
"לא הצלחתי ממש לישון אתמול אז הכנתי לך במעבדת הארמון דם מזוייף. יש לזה את אותו טעם וריח רק שזה עשוי מסלק ועד כמה צמחים. יש לי חתיכת הספקה בבית. אז רק תגיד לי אם אתה צריך." קרץ לו ביש. קייסי כמעט בכה מהתרגשות. הוא שמח שביש דאג לו באמת.
הם ובירכו ברכת 'בוקר טוב' את שני השרתים שבשעות הבוקר השגיחו על שערי בית הספר.
"בוקר טוב" ביש אמר.
קייסי הלך לאט מדי, השרתים כמעט סגרו על קייסי את שער בית הספר והשאירו אותו מחוצה לו. מזל שביש משך אותו קדימה בדקה ה90.
ביש שלח לעבר השרתים מבט זועף וקייסי רק אחל למלמל "אני הולך להרוג אותם. אני הולך להרוג אותם. אני רוצה לראות את הדם שלהם על האדמה."
המלמולים של קייסי גרמו לביש לעשות את המהלך הבא "כדאי שתלך אחריי כדי שאוכל לראות אותך. הם כמעט השאירו אותך מאחור". "אני חייב להוציא ממך את הערפדיות." אמר ביש לעצמו "זה בסדר. יש לנו את כל הזמן שבעולם. אני רק צריך לפקח עליו מקרוב. הוא חייב להיות תמיד בטווח הראייה שלי."
קייסי נכנס ראשון לכיתה שביש הצביע עליה. זה לא היה רעיון מבריק במיוחד.
לצערו של ביש ג'ים הגיע באותו היום. ג'ים היה נראה במצב רוח טוב כאילו חזר מחופשה ארוכה (חופשה של יום בלבד). ג'ים הרים את רגליו על שולחן בית הספר ושילב את ידיו. הוא היה נראה כאילו הוא מתאפק להחזיק את הצחוק הכי גדול בעולם.
"מה קרה ביש? החלטת להראות את האתה האמיתי ולהקים צבא ערפדים?" ג'ים גיחך.
ביש השפיל מבט, היה אסור לו להכניס את קייסי לפניו.
כבר כל הכיתה התחילה לדבר:
"הו! זה הילד ערפד מאתמול!"
"שמעתי שביש משחק אותה נחמד לערפדים בשביל 'שלום עולמי'. כאילו הילד הזה יצליח להשיג משהו כזה"
התגובה הזו הצחיקה את ביש. כאילו מה המטרה שלך אם כך? כאילו זה לא המטרה של אבירים? לשאוף לשלום?
"תפסיק לצחוק כל הזמן גולד! אתה לא תצחק לאחר שאכה אותך, נכון?"
"אני מתנצל" אמר ביש כשעדיין לא הצליח להרגיע את צחוקו כראוי, וגם פרצופו לא נראה כל כך 'מתנצל', "אני צוחק כי אנשים כאן לועגים לי" ביש החליט לנצל את הבמה "למי שהטיל ספק בכך- אני יחד עם עוד אבירים ובכירים ממלכת האלפים יביאו לשלום עולמי! הרי זו המשמעות של אביר, לא?"
"אני רואה שאתה שחצן" אמר דקר אחד מילדי הכיתה.
"אני לא שחצן, אני חשפתי בפניכם את המטרה שלי, את הרצון הכי גדול שלי- רצון סבי וסבתי- להרוג את אש ולסיים את המלחמה."
קייסי לא הזדעזע מדברי ביש. להפך- הוא איך שהוא הסכים איתו והרגיש שהוא צריך להביע זאת בפני הכיתה וכך עשה.
"הו נו באמת! אל תגיד שגם אתה מסכים!" אמר דקר. "אף אחד לא מאמין לך!" הוא אמר בידיים שלובות ופרצוף חמוץ.
"אתה לא חייב להאמין לו." אמר ביש בזמן שתמך בכתפו של קייסי.
"העיקר שאני מאמין בו" חייך ביש בפניו של קייסי. קייסי חייך אליו בחזרה חיוך ביישני.
השיעור עומד להתחיל. התעורר ביש לחיים מבחינת הזמן. לך מהר למזכירות בית הספר ותביא להם את צ'ק התשלום שהבאתי לך. אנה כבר הספיקה לרשום אותך בתור בן מאומץ אצלנו ורשמתי יחד עם אימי אותך כאן בבית הספר. נשאר רק למסור למזכירה את הצ'ק ושהיא תסיים את תהליך הכנסת דמי הרישום  לפני שיתחיל השיעור.
"רוץ!" צרח לו ביש לכיוון הדלת שמילא רץ כהוגן.
"אני חייב להגיע בזמן!" רץ קייסי בכל יכולתו.
"אנחנו חייבים שהילד לא יכנס לבית הספר. מספיק לנו את ביש. לא חסר עוד אחד שעושה לנו צרות ומאיים עלינו. הילד ערפד!!!" אמר ג'ים לחבורה שהקים נגד ביש שכנראה הפכה להיות גם נגד קייסי הערפד.
מנהל החבורה היה כמובן ג'ים וסגן מנהל החבורה היה דקר, דקר היה בלונדיני פרוע בעל משקפיים מרובעות הוא לבש חולצה לבנה מכופתרת שהייתה חצי פתוחה ומכנס ג'ינס ירוק.
"תעשו כל שביכולתכם שהילד לא ימסור את הצ'ק למזכירות בזמן. "
"לדעתי הרעיון הטוב ביותר הוא לגנוב את המעטפה עם הצ'ק כך שבסופו של דבר גם נהנה מהכסף." הציע דקר.
"רעיון טוב! כמצופה מסגן מנהל החבורה" אמר אחד הילדים בחבורה. היה נראה שג'ים רצה להגיד את אותו הדבר.
"צאו לדרך" אמר ג'ים וחזר לשבת במקומו.