הבוקר הגיע. קייסי העיר את ביש. נראה שביש שמח מהתוצאות של אתמול ושקע לשינה עמוקה.
"היי ביש! תתעורר כבר!" קייסי הגביר את קולו- זה העיר את ביש.
"כבר מאוחר.." הוא חזר לקול השקט. "צריך כבר ללכת.."
ביש התארגן במהירות ולאחר ארוחת בוקר מהירה יצאו שניהם מהטירה.
הם הגיעו אל בית הספר.
הילד קשה הראייה שישב ליד ביש חשב שרייאתו התקלקלה בשנית למרות שרק אתמול חזר מטיפול יסודי. הוא לא האמין שערפד נכנס לכיתתו- ועוד מתקרב אליו.
"תסלח לי.." ניסה קייסי להתחיל. ביש השתיק אותו וחייך. "בוקר טוב. תגיד" ביש לא הצליח להיזכר בשמו. "המקום הזה לא רחוק מדי בשבילך? אתה לא רוצה לעבור לשבת בקדמת הכיתה?" שאל ביש.
"אני חושב שהראייה שלי בדיוק מתחילה להדרדר. אני אשמח" אמר הילד בכאב ראש נוראי.
"המקום ליד לריסה פנוי" הציע ביש והילד עבר להתיישב.
ביש וקייסי התיישבו "אל תנסה לדבר הרבה כאן." הבהיר לו ביש בלחש. ביש הפנה את ראשו לעבר לריסה "הילדה הזאת הולכת לשגע אותו" גיחך.
"מי זו?" שאל קייסי.
"זו לריסה. היא יודעת לקרוא מחשבות" ביש סיפר לו הכל על לריסה ובכך גם הגיע ללונה ולג'ים וחבורתו.
קייסי לא בטוח שהוא הצליח לקלוט הכל- אבל זה עניין אותו אז הוא המשיך להקשיב.
המורה נכנס. "בוקר טוב תלמידים. שיעור ביולוגיה. תפתחו בבקשה בעמוד.."
ביש הצביע ביד מתוחה.
"מה גולד?" המורה היה נראה מותש מבדרך כלל.
"המורה, יש לנו תלמיד חדש. מן הראוי שיציג את עצמו" הצביע ביש על קייסי.
קייסי האדים "מה אתה–"
"אין צורך בכך. קייסי הגיע לפה מתוך אינטרסים אישיים של בית הספר. זה לא המקום עבורו לרכוש חברים." הסביר המורה.
קייסי נאנח אנחת הקלה. "פיו!" חשב לעצמו. "הייתי מת במקום אם הייתי צריך לראות אותו שוב מקרוב כל כך." "אני מפחד" חשב לעצמו.
הגיע ההפסקה. ג'ים ודקר הגיעו לשולחנם של ביש וקייסי "החלטת להיות חבר של היצור? " שאל ג'ים.
"הוא לא יצור!" התפרץ ביש.
"דיברתי לקייסי" אמר ג'ים ודקר והוא צחקו.
ביש השפיל ראש.
"תעזבו אותנו כבר! אתם ממש מציקים וזה נמאס" אמר קייסי וביש סימן לו בידו לשתוק.
קייסי הסכים לשתוק. אבל ג'ים ודקר לא העזו לעשות כך- "בתור איום יש לך אומץ. אה?" אמר ג'ים. "כן, אתה משחק אותה בעד העם האלפי ואז הולך לקרוא לכל החברים שלך" הוסיף דקר.
"אם היית טיפה יותר חכם דקר היית יודע שהוא לא יכול 'לשחק אותה' כי הוא תמים בנפשו." התעצבן ביש.
"אם היית טיפה יותר חכם ביש היית יודע שתמימות היא לא תמיד טובה." פנה אליו ג'ים. "התמימות שלך לא נותנת לך לדעת מה אתה עושה" פנה גם לקייסי.
"סתום את הפה!" העיר לו ביש, "אני יודע מתי ערפדים משקרים. הוא לא משקר!"
"כמובן שהוא לא משקר לך, חתיכת אדיוט, הוא משקר לכולנו. יא טרוריסטים." אמר דקר בלעג.
"הבנת איך אנחנו הרעים פה כשהם נטפלים אלינו?" שאל קייסי בתמימות.
ביש משך כתפיים "לא, הם תמיד ככה"
ג'ים נשך שפתיים "בסופו של דבר אני באמת הולך להרוג אותך" אמר ג'ים לביש האיפוק רב.
"הדדי!" ציין ביש בשיגעון. "גם אני רוצה להרוג אותך" ציין ביש והוא וקייסי יצאו.
"לאן אתם חושבים שאתה הולך, פרחחים?" שאל ג'ים ובעט מאחורי ביש.
ביש התעלם ואמר בחיוך "לקפיטריה, אני מניח שגם שניכם רוצים לאכול."
ג'ים התעצבן, במיוחד כי זה היה נכון- הוא היה רעב. ועובדה זו עצבנה והביכה אותו במיוחד.
הם הגיעו לקפטריה. ביש וקייסי התיישבו בשולחן ריק עם צלחותיהם. ולאחר כמה דקות התיישבו לידם ג'ים ודקר- שכנראה לא רצו לשחרר.
"למה אתה רודף אחרינו גם לכאן?" שאל ביש בייאוש.
ג'ים ודקר שתקו לזמן מה והתחילו לאכול. מה שגרם לביש וקייסי להרגע.
הם סיימו לאכול ופינו את המגשים שלהם. דקר בעט בקייסי כאילו השתוקק לעשות זאת מאז שג'ים עשה כן.
ביש הגן על קייסי והתמודד כרגיל מול ג'ים ודקר, הם התחילו לריב, נראה שהם לא נרגעים. קייסי לא רצה לקחת חלק במריבה- אך כשהיה חייב לעשות זאת התמודד מולם.
לפתע הושמע קול ברמקולים של בית הספר "קייסי פף- להגיע לחדר המנהל." הקול הבהיל את השלושה שהיו עסוקים במכות.
"אממ? מעניין מה הם רוצים.." חשב קייסי לעצמו.
"קייסי!" לביש הייתה הרגשה רעה בעבור זה ודאגתו התפרצה במבט מלא רגש ודאגה עד כדי כך שעזב את ג'ים.
"מה?" שאל קייסי לא מבין.
"פשוט תהיה זהיר.." הסיט ביש את מבטו.
קייסי הנהן והלך.
"בחיי, אני מקווה שהוא יהיה בסדר" התיישב ביש והשעין את ראשו על שולחן האוכל.
קייסי הגיע אל חדר המנהל כמתבקש- אך לא ציפה לדבר הבא.
החדר היה מלא בבערך מיליון מצלמות כמו בחדרי בקרה בבסיסים צבאיים או משהו. ובמרכז החדר עמדה שידה ענקית מתפרסת לכל רוחב החדר ושני כיסאות במרכז החדר על יד השולחן. החדר היה חשוך, קייסי פחד להיכנס לשם. אחיו של קייסי תמיד היו צוחקים עליו שהוא פוחד מהחושך. רק דמיינו את זה- ערפד פוחד מהחושך? כאילו באמת?
קייסי התקדם באיטיות. עד שנגלה לפניו בתוך החושך את המנהל וסגנו.
"אין ממה לחשוש נערי" אמר המנהל. "קדימה, בוא" עודד אותו המנהל- מר פרנקלין.
"בוא ותשב נערי" אמר מר פרנקלין בחיוך. החיוך הזה היה מלחיץ- אפילו מישהו שלא מקצוען בלזהות חיוכים מזויפים יודע להגיד זאת. המנהל היה רגוע למדי למרות שהיה גרוע בהבעות פנים.
"מר פרנקלין, הכל בסדר?" תהה קייסי. "מדוע קראת לי?" חשב קייסי לגלות לפני שיישב.
"הכל בסדר איתי- תודה ששאלת" אמר המנהל בחיוך עקום שיניים מזוייף. "קראתי לך כדי שנוכל להכיר אחד את השני" "בכל זאת נרשמת לאקדמיה שלנו" התיישב המנהל ליד הכיסא שקרא לו לשבת.
המנהל נשמע מוזר" חשב קייסי לעצמו. "אף פעם לא פגשתי אותו, אולי הוא תמיד נשמע ככה" חשב קייסי במשיכת כתפיים והתיישב.
לפתע סוגרים שסגרו את ידיו ורגליו יצאו מן הכיסא- קייסי לא יכל להשתחרר.
קייסי ידע שזה מה שעלול לקרות. אבל לא היה לו ממש אכפת. הוא נשאר אדיש למצב- אזקו אותו לא פעם ולא פעמיים בחיו והוא לא הבחין בדבר שעלול להזיק לו.
"כלאת אותי, אני לא יכול להשתחרר. ועכשיו מה?" שאל קייסי.
"נכון מאוד קייסי הערפד הקטן- אתה כלוא בלי יכולת להשתחרר ואתה הולך לעזור לנו בכמה עניינים דחופים ביותר."
"דחופים ביותר? כמו מה?" שאל קייסי.
"ניסויים. ניסויים בערפדים כדי לגלות את כוחם."
"שוב זה? למה כולכם אוהבים לעשות את זה?" שאל קייסי בייאוש וראש מושפל.
"מה הכוונה 'שוב זה?' "המנהל פרנקלין הרים גבה.
"מה הכוונה? אתה כבר האלף השני שמשתמש בי למטרות כלשהם"
"השני? מי הראשון?" תהה המנהל.
"אתה לא יודע?" "עובד שלך- פרופסור – סחט את כוחותיי עבור שיקויים אלפים." אמר קייסי מופתע.
המנהל עזב לרגע את העובדה שזהו עובד שלו שניהל פרויקט שכזה מבלי להתייעץ איתו, התעלם מעינו הקופצת ושאל: "נו? אז מדוע באת ללמוד כאן? שנאתך כל כך חזקת לאלפים שהגעת להרוס את המכללה?" "זו בטוח הסיבה שהוא התחבר דווקא עם ביש"
"זה לא נכון!" קייסי כבר התעצבן. "ביש הוא היחיד בבית הספר שמבין אותי!"
סגן המנהל החל לצחקק.
"זה לא מצחיק! אני רציני!" ניסה קייסי להוכיח.
המנהל פרנקלין אחז את גרונו של קייסי בחוזקה "הערפדים ידועים בכישרונות המשחק שלהם" אמר בזעם רב שבקע מעיניו.
קייסי פחד. הוא לא ידע מה לעשות. הוא ידע שבעוד רגע גופו יקרע לשניים.
"הכ-כנסת או-תי ל-לכאן כדי ל-הרוג או-תי?" שאל קייסי בקושי.
"אה, אתה צודק. אני לא יכול להרוג אותך" המנהל נזכר ושחרר מיד את אחיזתו.
"רואה?" קייסי היה מרוצה מעצמו.
"שקט!" המנהל סתר לקייסי.
"אז למה אנחנו מחכים? בואו נתחיל בטיפול הראשון" אמר המנהל פרנקלין בזמן שסגנו הביא שולחן מלא בכלים מפחידים ומחטים דוקרניים.
קייסי נחרד. הטראומה שלו חוזרת על עצמה.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Adventureלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
