⚠️⚠️⚠️⚠️⚠️⚠️⚠️
נקודת מבט גונגקוק:
״פאאקקקק״ שמעתי את טאהיונג קורא מהחדר.
יצאתי בבלבול מהאמבטיה ונכנסתי לחדר שלנו.
״טאה? מה קרה?״ התקרבתי אליו ואז הבחנתי במבט המיואש על פניו.
״יש לי פגישה חשובה בטירוף והעניבה שלי מלוכלכת והכתם לא יורד״ הוא התלונן.
״יש לך מלא עניבות״ אמרתי ופתחתי את המגירה התחתונה, מוציא ממנה עניבה כחולה ״מה עם זאת?״
הוא התיישב על המיטה והתיישבתי מולו כשמבט דואג על פניי.
״אני פשוט ממש לחוץ״ הוא הודה ״אני לא רגיל להרגיש ככה כשאני נפגש עם אנשי עסקים אחרים״.
״זה בסדר להיות לחוץ״ נישקתי את צד ראשו וחייכתי אליו ״אתה תהיה מדהים, כמו תמיד״.
הוא חייך אליי ״איך זכיתי בך, תגיד לי?״
״אני שואל את עצמי את אותה שאלה 5 פעמים ביום״.
הוא התרומם מהמיטה וקשר את העניבה ״זה נראה טוב?״
התקרבתי אליו ויישרתי את הצווארון ״מושלם״.
הוא חיבק אותי. חיבקתי אותו חזרה בחוזקה, מנסה לשדר לו שאני שם בשבילו.
״אתה תאחר״ לחשתי, הורס את הרגע בלי לשים לב.
אידיוט.
הוא נאנח וסיים להתארגן.
הוא נכנס אל האמבטיה לסדר את שיערו וברגע שהוא יצא מהחדר הרגשתי איך כל הרגשות מכים בי חזרה.
הרמתי את חולצתי וחבטתי באחת הצלעות שלי. זה הרגיש שהם בולטות יותר מידיי ולא מספיק באותו הזמן.
טאהיונג לא ראה אותי בלי חולצה כבר שלושה חודשים. לא רציתי שהוא יראה אותי ככה. ידעתי שהוא לא יאהב את זה.
נשכתי את שפתיי בחוזקה על מנת לא לפרוץ בבכי והתיישבתי על המיטה.
״קוק! אני יוצא״ טאהיונג נכנס אל החדר שוב והביט בי ״נשיקת בהצלחה?״
חייכתי והוא התקרב אליי ונשק לשפתיי ברוך,הרגשתי מדהים ונורא יחד.
אבל אני לא יכול לבכות. אני לא יכול שטאהיונג יפספס את הפגישה רק בגלל שאני עצוב.
הרגשתי את הדמעות עולות ונשכתי שפתיים שוב כל מנת לסלק אותם.
טאהיונג הביט בי בדאגה לפתע. הוא הסתכל על השעון שלו ואז התיישב לצידי.
״גונגקוק.... הכל בסדר?״
הנהנתי וחייכתי בחוסר נוחות.
״הכל בסדר! למה אתה שואל?״
״אתה תמיד נושך את השפתיים שלך ככה כשאתה עומד לבכות״.
שיט.
הוא מכיר אותי טוב מידיי.
טאהיונג הביט בשעון שלו שוב ואז בי ״אנחנו נדבר על זה , בסדר? כשאחזור מהעבודה. אני מודאג לגביך״.
הנהנתי ונשכתי את שפתיי. אני יודע שאין לי שום דרך להתחמק מהשיחה הזאת.
״אתה תאחר״ אמרתי לאחר כמה דקות שהוא ישב והביט בי במבט מודאג.
היא נאנח והתרומם מהמיטה. הוא חפן את הלחיים שלי בין ידיו ואז נשק לי נשיקה אחרונה לפני שאמר ברוך ״אני אוהב אותך״.
כששמעתי את דלת הבית נסגרת נשכבתי במיטה והרשיתי לדמעות לזלוג.
זה הולך להיות היום הכי ארוך בחיי.
אחרי דקות ארוכות של בכי, הרמתי את גופי הרועד מהמיטה ופסעתי אל חדר האמבטיה, מתפשט בדרך.
השקילה היומיומית. זה היה הדבר שאני הכי מפחד ממנו כל יום אבל אני לא יכול לוותר על זה. אני חייב לדעת כמה אני שוקל.
