9.10.2024
יום רביעי
רובי
נכנסתי הביתה וסגרתי אחרי את הדלת. ההצעה של נייט לצאת איתו תפסה אותי לא מוכנה. כלומר, ברור שלא הייתי מתכוונת לצאת איתו, אין לי שום מכנה משותף איתו, אבל לרגע לא חשבתי שהוא בכלל מעוניין. בנים תמיד התעניינו יותר באלי, ואני יכולה להבין אותם, היא גם הייתה בלונדינית, סקסית עם תחת לא מהעולם הזה, והיא גם תמיד הייתה יותר חברותית ונחמדה ממני.
"מיאו" גסטון ישב על הספה והסתכל עלי בעינים הכהות שלו.
"שלום לך" אמרתי והתקרבתי אליו. הוא התחיל להתלטף ואז טיפס עלי. הייתה לו מין נטייה מוזרה להתמקם לי על הכתף או על הראש כאילו הוא תוכי. הוא התיישב על הכתף שלי ואיכשהו הצליח לשמור על שיווי משקל בלי ליפול למרות שהכתפיים שלי היו צרות וקטנות. הלכתי למטבח והוצאתי חטיף שוקולד מהארון ממתקים שאמא שלי תמיד דואגת למלא. צליל של הודעה הקפיץ אותי ואת גסטון שנבהל ועבר להתמקם לי על הראש. הוצאתי את הטלפון וראיתי הודעה מריקי.
ריקי: את לבד בבית? הסתכלתי כמה שניות על ההודעה מנסה להבין מה כוונת המשורר. ממתי אכפת לריקי שיש עוד אנשים פה בבית?
רובי: כן, למה? שלחתי את ההודעה ושניה אחר כך הדלת נפתחה.
"אני צריך להתחבא פה קצת" הוא אמר תוך כדי שהוא סוגר את הדלת ומפיל את התיק גב שלו על הרצפה. הוא הסתובב אלי והלסת שלי נשמטה. הפנים שלו היו נפוחות, השפה שלו דיממה והגבה שלו הייתה פתוחה, הוא תפס את הכתף שלו ונשען על הקיר ליד הדלת.
"ריקי!" צעקתי, גסטון נבהל מהצעקה וקפץ מהראש שלי לספה. "מה קרה?!" ידעתי שהוא מסתיר ממני דברים. ידעתי שמשהו לא בסדר, אבל זהו זה. אני לא מוכנה להישאר צופה מהצד במה שלא עובר עליו.
"זה שום דבר, אני פשוט לא רוצה שאמא שלי או אחת האחיות שלי תראה אותי ככה ותזמין לי אמבולנס" הוא אמר.
"ראית את עצמך? אתה צריך לראות רופא!" צעקתי בלי להתכוון.
"זה כלום באמת, תשימי לי קצת מהאיפור הזה שלך ואף אחד לא ישים לב" הוא אמר תוך כדי שהוא התנשף מכאב.
"בוא שב" תפסתי אותו מהגב התחתון והובלתי אותו לספה. הוא התיישב בזהירות אבל ראיתי על הפנים שלו שכאב מציף אותו. "אני אביא לך מים" רצתי למטבח ומילאתי מהר כוס מים, חזרתי לסלון עם הכוס וראיתי אותו מזיע ומתפתל מכאבים. "קח" הושטתי לו את המים.
"תודה דויל" הוא אמר ולקח ביד שהחזיקה את הכתף שלו את הכוס.
"ריקי, למה אתה לא רוצה ללכת לבית חולים שיבדקו אותך?"
"דויל, אני לא יכול ללכת לבית חולים אוקי?"
"למה?"
"כי בבית חולים יזמינו משטרה, ואני לא יכול שיחקרו אותי"
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romanceמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
