הפנים שלה

פרק 17/ מאט

15.10.2024

יום שלישי

מאט:

המלמולים של אלי לשיר Wouldn't It Be Nice של הביץ' בויז עטפו אותי. על אף שידעתי שאני צריך להיזהר מאלי ולא להתקרב אליה יותר מדי, לא הצלחתי לעצור את עצמי וכל הזמן חיפשתי את הקרבה שלה. רובי וריקי חזרו להיות בלתי נפרדים ואני ניצלתי את זה כדי לשבת ליד אלי ברוב השיעורים, אם כי בשיעור של דלטון של מתמטיקה למתקדמים שריקי לא היה, תמיד נתתי לרובי לשבת ליד אלי. עם הימים שישבתי ליד אלי, גיליתי שאפשר לגלות מה המצב רוח שלה לפי השירים שהיא מזמזמת ולפי הצבעים שהיא בוחרת לציורים שלה. בשיעור עכשיו, אפשר היה לנחש שהיא במצב רוח טוב, היא ציירה את טיילור סוויפט ועשתה לה רקע מלא בתווים ורודים וצבעוניים.

"אתה אוהב?" אלי תפסה אותי מסתכל על הציור שלה והינהנתי.

"אני יכול להזמין ציור?" שאלתי והיא חייכה בשמחה.

"ברור! מה אתה רוצה שאצייר?"

"תציירי את בטהובן"

"את בטהובן המלחין?" היא הסתכלה עלי לא מבינה.

"הכלב שלי" צחקתי.

"אה נכון סיפרת לי שיש לך כלב! למה קוראים לו בטהובן?"

"הוא חירש כמו בטהובן, אז חשבנו שזה שם ראוי"

"בטהובן הכלב שלך חירש?" הינהנתי. "תראה לי אותו" הוצאתי את הטלפון שלי ופתחתי תמונה שלו מתחת לשולחן. "אומייגד!" אלי אמרה בהתלהבות ואז עצרה את עצמה כדי שהמורה לא תקלוט. "הוא דלמטי!!!" היא צעקה בלחישה.

"כן" חייכתי למראה של אלי נהנית מהתמונות של בטהובן.

"תשלח לי את אחת התמונות, אני אצייר לך אותו"

"שקט ילדים!" ריקי הסתובב מהשולחן לפנינו ואמר בקול של מורה, אלי סימנה לו עם האצבע זין והוא הרים את שתי הגבות שלו. "אלי, את שובבה היום! אני אשלח אותך למנהל"

"אתה לא שולח אותה לשום מקום, אלי נשארת פה איתי" אמרתי וזרקתי עליו נייר מקומט.

"מתיאס!" הוא קרא בעצבים ואני ואלי התחלנו לצחוק. "השגת לך שומר ראש? אה מורגן?"

"הקודם שלי התרשל" ריקי הצביע על עצמו.

"אני?!" הוא עשה את עצמו המום.

"ריקי!!" גברת רוקפלד צעקה עליו.

"למה תמיד אני חוטף את הצעקות!? זה בגלל שאני הכי חתיך?!" הוא אמר בהתרעמות וגברת רוקפלד נתנה לעצמה מכה בראש בייאוש.

..

נתתי למים הקרים לשטוף אותי אחרי שיעור ספורט האחרון. להקיף את המגרש היה בדיוק מה שהייתי צריך כדי לשחרר קצת מהמחשבות שמכבידות עלי. זה נתן לי חצי שעה של שקט בראש שלי, זה היה אפילו מדיטטיבי, הצלחתי להתנתק מעצמי ולראות את הכל מבחוץ. בגלל זה לשחק עם נייט כדורסל היה אחד הדברים שיותר עזרו לי אחרי המוות של קלסי. זה איפשר לי לברוח מהמציאות שלי לכמה דקות. יצאתי מהמקלחת והתחלתי לייבש את עצמי ולהתלבש. ריקי לא היה בסביבה, הוא נעלם מתישהו לאורך היום, הוא היה נראה קצת יותר טוב אבל הוא עדיין הדאיג אותי. הפסקתי לשאול שאלות כדי לא להכביד עליו, הוא לא היה מעוניין לחלוק איתי מה עובר עליו וכיבדתי את זה.