הפנים שלה

פרק 24/ רובי

27.10.2024

יום ראשון

רובי

אלי: נו איך היה הדייט?

הסתכלתי על מסך הטלפון שלי לא מבינה למה אלי מסמסת לי כל כך מוקדם, אפילו לא חזרתי הביתה. הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה 12 בלילה. הו פאק. אנחנו יושבים פה כבר שש שעות?! הסתכלתי על נייט שבדיוק התחיל לאסוף את כל הלכלוך שהשארנו. איך עברו שש שעות? איך הזמן עבר לי ככה? נייט סימן לי לזוז, קמתי מהמחצלת והוא התחיל לקפל אותה.

אני לא מאמינה שהוא צדק. באמת נהנתי איתו, הוא היה מצחיק ונחמד והיה בו משהו מתוק וכנה. שנאתי את זה. למה הוא לא יכול להיות דוש מעצבן כמו שדמיינתי?

"הכל בסדר?" הוא שאל והרים את המחצלת שהוא קיפל. הזרועות שלו היו כל כך יפות, אפשר היה לראות את הצורה שלהן דרך החולצה שהוא לבש. הוא הסתכל עלי עם החיוך המסוכן שלו, העיניים שלו היו ירוקות אפילו יותר בלילה והגומות שלו עשו לי פרפרים בבטן. שנאתי להרגיש ככה, להרגיש כל כך בת. אני לא אוהבת להרגיש חוסר שליטה, אני לא אוהבת להיקשר לאנשים חדשים שאני לא מספיק מכירה, אבל משהו בנייט משך אותי אליו. "רובי?" הוא שאל.

"מה?" הרגשתי שנתפסתי על חם בוהה בו.

"שאלתי אם הכל בסדר"

"אה, כן לא שמתי לב לשעה" הוא חייך שוב. מה יש בחיוך שלו שמזיז לי דברים בבטן? שמישהו יעצור את התחושה הבלתי נסבלת הזאת.

"טוב בואי, יש לך לימודים בבוקר ואת כבר צריכה ללכת לישון גברת צעירה" הוא תפס לי את היד ומשך אותי אחריו. המוח שלי צעק על היד שלו לזוז ממני, אבל הגוף שלי צעק על המוח שלי לסתום. החמימות מהיד שלו עטפה לי את כל הגוף.

האוטו שלו היה היחיד בחניה שליד הפארק מה ששוב הפיל לי את האסימון שהשעה מאוחרת והערב עם נייט פשוט עף. הוא הכניס את המחצלת והסלסלה למושב האחורי ואז נכנס לאוטו כשאני אחריו.

"נו? נכון שלא היה כזה נורא?" הוא שאל תוך כדי שהוא התניע את האוטו.

"מה לא היה כזה נורא?" שאלתי ונחגרתי.

"הדייט שכל כך לא רציתי לצאת אליו"

"למה התעקשת לצאת איתי?" שאלתי תוך כדי שאני מתמחקת מהשאלה שלו. איך אני יכולה להודות שטעיתי?

"בגלל שאת מוצאת חן בעיני" הוא אמר בכנות מפחידה. איך הוא יכול להיות כל כך ישיר ולהגיד מה שהוא מרגיש כל כך בקלות? "את חכמה, שנונה ומצחיקה" הוא המשיך. "ואם להיות כנה.. נראה לי שבעיקר הפריע לי שאת שופטת אותי בלי להכיר אותי, אז רציתי לשנות את דעתך" הוא אמר בחיוך המסוכן. הישירות שלו לא השאירה לי מילים בפה. עיצבן אותי שנייט כל כך בטוח בעצמו, אבל עוד יותר עיצבן אותי שהוא מספיק בטוח בעצמו כדי להגיד מה הוא מרגיש בלי החשש לחשוף את עצמו. אני לא מדברת יותר מדי על הרגשות שלי, בטח לא עם אנשים שאני בקושי מכירה, בטח לא עם אנשים שאני רוצה שיחבבו אותי. "הצלחתי?" הוא שאל ושוב שקעתי במחשבות כדי לא לזכור בכלל על מה הוא דיבר.