הפנים שלה

פרק 25/ מאט

31.10.2024

יום חמישי

מאט

חיטטתי בארון של אבא שלי. כמה בגדים יש לאיש הזה? למה יש לו כל כך הרבה בגדים אם בסוף הוא בעיקר הולך וחוזר מהבית חולים? מתחת לערמות של הבגדים הצלחתי למצוא סופסוף את מה שחיפשתי. הוצאתי את אחד הסטים שיש לאבא שלי שמיועד לרופאים מנתחים. חולצה ומכנס בצבע טורקיז מזעזע ואיך אפשר בלי הכובע המטופש הזה שרופאים צריכים לקשור מעל הראש שלהם לשם הסטירליות בחדר ניתוח. אחד החברים הכי טובים של אבא שלי מהמחלקה האונקולוגית הוא קירח לחלוטין, ואיכשהו אפילו הוא צריך לשים את הדבר הזה על הראש שלו. שמתי על המיטה שלי את החולצה והמכנס והסתכלתי על זה. זה לא מספיק טוב. ירדתי לקומה התחתונה בבית וניגשתי למחסן הקטן שיש לנו מתחת למדרגות. אבק שרף לי את העיניים בשניה שפתחתי את הדלת. כל המחסן הזה היה בלאגן אחד גדול, הזכרתי לעצמי שאנחנו חייבים לעשות סדר בבית הזה. מצאתי קופסת נעליים שהייתה על אחד המדפים ופתחתי אותה. הוצאתי משם סטטוסקופ ישן שאבא שלי כבר לא משתמש בו. מעולה, זה בדיוק מה שהיה חסר לי להשלים את התחפושת המאוד מאולתרת שלי להלוואין. אף פעם לא חיבבתי יותר מדי את החג הזה, אולי שהייתי קטן יותר וזה היה זמן איכות שלי ושל אבא שלי כשהסתובבנו בין הבתים לאסוף ממתקים. אבל בשנים האחרונות לא נהנתי מהאווירה כמו שהיה נראה שכולם סביבי נהנים. ללבוש תחפושת גרם לי להרגיש לא בנוח. לעומתי, האחים אוקונור עפו על החג הזה, הם אהבו את התחפושות, את החגיגות ואת התשומת לב.

עליתי על מדי המנתח ושמתי את הסטטוסקופ סביב הצוואר שלי. זה היה נראה מספיק טוב בשביל לענות על דרישת התחפושת. הייתה לי את התחפושת שלי משנה שעברה של וודי מצעצוע של סיפור, אבל לא הצלחתי ללבוש אותה. גם כי היא בטח קצת קטנה עלי וגם כי.. זה יותר מדי מזכיר את קלסי. שנה שעברה בהלוואין הייתי ממש בתחילת הקשר עם קלסי, היינו אולי חודש ביחד, היא הייתה מחופשת למלאך, הזיכרון הזה העביר בי צמרמורת בכל הגוף, השנה היא באמת מלאך.

זה לא שאני לא אוהב לזכור את קלסי, אני אוהב להיזכר בה, אבל אני לא אוהב את הרגע של אחרי, את הכאב והחלל הריק שנשאר לי בחזה.

הסתכלתי על הטלפון שלי, הייתה שם רק הודעה מסיידי שהם יצאו לכיווני. יצאתי החוצה כדי לחכות להם. כשיצאתי לחצר של הבית ראיתי את אבא שלי על הנדנדה בחצר עם בטהובן מתרפק על הרגליים שלו, כשאבא שלי קלט אותי הוא היה נראה מבוהל. בהתחלה לא הבנתי מה יש לו להיבהל, הוא יודע שאני בבית, אבל כשהוא זרק משהו על הרצפה ומעך אותו עם הרגל, הבנתי שהוא נתפס על חם.

"סיגריות? באמת?" שאלתי בחיוך.

"לא זה סתם.." הוא אמר בהתחמקות והמשכתי להסתכל עליו. "אוקי, זאת הייתה סיגריה קטנה" הוא הודה.

"אבא.." אמרתי בקול מאוכזב והוא גילגל עיניים.

"אל תלמד מאבא שלך אוקי?" הוא הוציא מהכיס עוד סיגריה והדליק אותה. ליטפתי את בטהובן שהתפנק על אבא שלי. "מה מאט? התחפשת לאבא שלך?" הוא שאל בהתגרות.