הפנים שלה

פרק 27/ סיידי

31.10.2024

יום חמישי

סיידי

תמיד רציתי להיות פיה, אבל ההתנסות עם הכנפיים הבלתי נסבלות האלה שינו את דעתי. נתקעתי באנשים ובכל דבר עם הכנפיים האלה, זה היה כל כך מסורבל. לא מעריכים מספיק את קהילת הפיות ומה שהן עוברות. מה שכן, התחפושת שלי הייתה מספיק יפה בשביל למשוך תשומת לב. בנות החמיאו לי ובנים הסתכלו עלי. לא הכרתי את האוכלוסיה של המסיבה ואהבתי את זה. הדבר האחרון שהייתי רוצה זה להיתקל עכשיו באיזה ריידר או אחד החברים שלו.

"סיידי! הגעת!" נאנחתי. רק חשבתי ובן סינגר בא מאחורי בתחפושת של שוטר.

"היי בן" אמרתי בחיוך מנומס.

"איזה כיף שבאת, רוצה לשתות משהו?" אני רוצה להסניף משהו.

"אוקי" אמרתי והלכתי אחריו למטבח, הוא מזג לנו צ'ייסר וויסקי ועשה איתי לחיים. הוא חייך אלי את החיוך הסליזי שלו והקפיץ את הצ'ייסר.

"הו פאק, מה קרה לך?" שאלתי ונגעתי לו בצוואר שהיה אדום וחם.

"זה כלום" הוא הזיז את היד בביטול והסתכל על הצ'ייסר שלי.

"את לא שותה?" הוא שאל בסקרנות והקפצתי את הצ'ייסר. הוא חייך והתקרב אלי. "מלא זמן לא התראינו, התגעגעתי אליך" הוא נגע לי בשיער והזזתי לו את היד.

"מה יש להתגעגע אלי? אני אפילו לא נחמדה" אמרתי.

"נחמד להסתכל עליך" הוא אמר ונשך את השפה התחתונה. איזה דוש. וואו. הוא כל כך דוש. הוא אף פעם לא חושב לשאול לשלומי או לנסות להכיר אותי, הוא רק רוצה להיכנס לי לתחתונים והוא אפילו לא טורח לעשות את זה בנימוס.

"אם נחמד לך להסתכל עלי, אתה מוזמן להסתכל עלי הולכת" הסתובבתי והלכתי משם. רציתי לדפוק יציאה מגניבה אבל הכנפיים שלי נתקעו בדלת כשניסיתי לצאת. כוסאמק.

חיפשתי את נייט, מאט או ריקי, כשהבנתי שאין אף אחד בסביבה לקחתי נשימה ועליתי לקומה השניה של הבית. רציתי לחקור קצת יותר על אלי הזאת. מאז פליטת הפה שלה שקלסי נרצחה אני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה שהיא בטח יודעת משהו. כולם כל כך קונים את ההצגה שלה שהיא כזאת חמודה ומתוקה, אבל אני יודעת שהיא לא כזאת תמימה כמו שהיא מצטיירת, אני פשוט יודעת את זה. הצצתי בחדר אחד שלא היה נראה כמו חדר של בנות. עברתי להציץ בחדר ליד והוא צעק 'אלי'. החדר היה ורוד יותר מהשיער של רובי הזאת. הוא היה מלא בכל מיני מדבקות צבעוניות, מנורות והיה מבולגן בדיוק כמו המבט של אלי אם מסתכלים לה עמוק בעיניים. סגרתי אחרי את הדלת והתחלתי לעשות סיבוב, הסתכלתי בארון אבל לא היה שם שום דבר מעניין במיוחד, מה שכן, גיליתי שיש לה טעם צבעוני ושהיא אוהבת שמלות, זה לא הפתיע אותי. סגרתי את הארון וניגשתי לשולחן שלה. על השולחן היה בלוק ציור פתוח. הסתכלתי על הציור שהיה על הדף העליון, זה היה נראה כמו בטהובן הכלב של מאט. התחלתי לדפדף אחורה ולבחון את הציורים. היו שם כל מיני סוגים של ציורים. ציור של ריאהנה, ציור של טיילור סוויפט, ציור של חתול, ציור של פרחים, ציור של פרחים, ציור של מאט, ציור של מאט, ציור של מאט. אוקי הבחורה אוהבת את מאט. המשכתי לדפדף והלב שלי החסיר פעימה ברגע שהגעתי לציור של קלסי. הו פאק! אני ידעתי! העברתי עוד עמוד והיה שם עוד ציור של קלסי, עוד ציור של קלסי, עוד ציור של קלסי. מה לעזאזל!? היו שם לפחות עשרה ציורים של קלסי, בכולם יש לה את אותה ההבעה, הבעה של פחד. הוצאתי את הטלפון שלי והתחלתי לצלם, ניסיתי לצלם את כל הציורים של קלסי אבל רעש של צעדים מילא לי את האוזניים. מהבהלה הפלתי את בלוק הציור על הרצפה ורצתי לארון. לא רציתי שאף אחד ידע שהייתי פה ויגלה שחיטטתי לאלי בדברים, בטח לא עכשיו שאני מבינה שהחשדות שלי לא היו סתם. אלי יודעת משהו. שמעתי את הדלת נפתחת והצמדתי את הראש שלי לחריץ של הארון, ראיתי את ריקי נכנס לחדר, הוא הסתובב והרים את הבלוק ציור מהרצפה חזרה לשולחן. חיפשתי אותו כל השעה האחרונה ולא ראיתי אותו, כבר הייתי בטוחה שהוא חתך. רציתי להבהיל אותו ודמיינתי אותו צורח מבהלה אם אני פשוט אקפוץ לכיוונו, זה הצחיק אותי וכבר התכוננתי לקפוץ מהארון, אבל אז הוא הוציא משהו מהכיס, הצמדתי עוד יותר את הפנים לחריץ כדי להבין מה בדיוק אני רואה. זאת הייתה שקית קטנה עם אבקה לבנה שהוא התחיל לפזר על השולחן . הבן זונה הזה! זה לא ייאמן. איזה מוסר כפול יש לו! הוא יודע להעיר לי מצוין ולהגיד כמה אני ג'אנקית ואז הוא עושה קוק בעצמו. עמדתי לצאת ולהגיד לו בדיוק מה אני חושבת, אבל אז שמעתי רעש של צעדים וראיתי שריקי נדרך, הוא רץ לכיווני, פתח את הארון וסגר אחריו את הדלת. תפסתי לו את הפנים כדי שלא יוציא רעש.