4.11.2024
יום שני
מאט
היה מוזר לחזור פתאום לבית הספר אחרי מעל שבועיים. אבל להיות בבית היה קשה, קשה מאוד. כמו מה שתמיד קורה שאני לבד, באות המחשבות. אשמה מציפה אותי, געגוע משתק אותי ועצב מכבה אותי. מה שכן, לאחרונה התחילו לצוף גם מלא מחשבות על אלי, הן יצרו אצלי אמביוולנטיות מוחלטת. מצד אחד לחשוב עליה, על החיוך שלה, על הצחוק המתוק שלה, עשה לי טוב בבטן, אבל רגע לאחר מכן, אני מזכיר לעצמי שאסור להיות פגיע. כמעט פישלתי בהלוואין אצל אלי, כמעט נישקתי אותה. אם הייתי מנשק אותה יש שני דברים שיכלו לקרות, הראשון היא הייתה דוחה אותי והייתי יוצא מפגר. השני והיותר מפחיד, היא הייתה מנשקת אותי בחזרה והייתי הולך לאיבוד.
נכנסתי לכיתה, ריקי ורובי ישבו בשולחן האחרון ליד החלון. התיישבתי שולחן אחד קדימה מהם והנחתי את התיק. הם היו בלהט של שיחה והם אפילו לא שמו לב אלי.
"זה לא עניינך" ריקי אמר בעצבים לרובי.
"אם אתה פוגע בעצמך זה ענייני" היא אמרה בנוקשות. פוגע בעצמו? ריקי? על מה היא מדברת?
"אני לא!" הוא ענה לה.
"אז למה שתחפש על זה מידע בגוגל?"
"כי זה מעניין אותי, ותפסיקי להסתכל לי בטלפון" הוא סיכם את השיחה ורובי נאנחה. "הי מתיאס" ריקי אמר והכיר בקיומי.
"מה קורה?" שאלתי בזהירות.
"אותו חרא, יום אחר" ריקי ענה. החלפתי מבטים עם רובי ושנינו הרמנו גבה.
"איפה אלי?" ניסיתי לא לשאול, אבל זה מה שיצא לי איכשהו מהגרון. בדרך כלל היא באה עם ריקי ורובי לבית הספר וחששתי שהיא מבריזה שוב בגלל פורטר.
"היא בטח תכף תבוא" רובי אמרה.
משום מה זה גרם לי להסתכל על הדלת, כאילו חיכיתי לראות אותה נכנסת. אוי אלי מורגן מה עשית לי? אבל מי שנכנס מהדלת לא היה אלי, זה היה פורטר. האף שלו עוד היה קצת סגול, אבל זה לא מה שמשך את התשומת לב שלי. סביב היד הימנית שלו היה גבס שהיה מקובע בתחבושת לכתף שלו. היד שלו הייתה שבורה. אני עשיתי את זה? ניסיתי להיזכר באיך שהפכתי אותו על הרצפה ולא זכרתי שפגעתי בו ביד באיזושהי צורה, והאמת? כיוונתי בעיקר לפרצוף. נזכרתי שיותר מאוחר שישבנו בחדר מורים עם המנהל, היד שלו הייתה נראית בסדר, מה שאומר, שזה בהכרח קרה אחרי. הסתכלתי על ריקי שהסתכל באדישות על פורטר נכנס לכיתה. הוא אמר שמעכשיו הוא מטפל בפורטר, לזה הוא התכוון?
"אתה שברת לו את היד?" שאלתי את ריקי והוא הסתכל עלי בכעס.
"ברור שזה מה שתחשוב" הוא זרק בעצבים ונשען אחורה על הכיסא, ניסיתי להחליף מבטים שוב עם רובי והיא רק נאנחה.
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romanceמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
