אדומת השיער הקטנה-מאת דיאנה גולדובניוק

אדומת השיער הקטנה-פרק עשרים ותשע(שיחה עם סבתא)-מאת דיאנה גולדובניוק

אדומת השיער התעוררה במיטתה והייתה לה תחושה ממש מוזרה ובלתי מוסברת. היא הרגישה כאיחו הייתה בתוך מקום דחוס ומלא בלחץ אבל שמחה שיכלה לשתף את הרגשות שלה לאבא שלה גם אם זו הייתה אשליה שהמראה נתנה לה כדי לעזור לה.
אדומת השיער התגעגעה לאבא שלה יותר מלכל אדם אחר בעולם ואהבה אותו. הוא היה כל עולמה והיא ידעה שכך יהיה אז וגם יומה האחרון ואולי אפילו אחרי.
בכל אופן,אדומת השיער הרגישה שהיא חייבת עזרה כי היא ידעה שחייה עם בעלה לא יהיו פיקניק ולא דבש אבל פחדה שהיא תהייה לבד כל חייה אז היא רצתה לתקן אןלי את הנישואין שלה בתקווה שזה יצליח.
אדומת השיער התלבשה, שתתה כוס מים והלכה לביתה של סבתא האהובה שלה כדי להתייעץ וללמוד מהניסיון ארוך השנים שלה.
אדומת השיער עמדה על שפת דלת ביתה ודפקה בדלת.
סבתא שלה פתחה את הדלת וחיבקה את אדומת השיער.
אדומת השיער בדמעות מאופקות אמרה לסבתא שהיא ממש רוצה וצריכה לדבר איתה ושקשה לה.
סבתא שלה ענתה:"יקירתי, הכל בסדר, שבי, אני אכין לך לאכול, אין לך מה לדאוג."
אדומת השיער התיישבה מסביב לשולחן וסבתא שלה הגישה לה קציצות דג עם ירקות וקצת יין אדום כדי שלאדומת השיער יהיה קצת יותר קל ורגוע לשפוך את אשר היה על ליבה.
אדומת השיער התחילה לאכול ולשתות והרגישה יותר טוב כי כל כך אהבה את הקציצות הטעימות של סבתא שלה.
סבתא שאלה אותה:"ובכן, על מה רצית לדבר איתה נכדה יפה ואהובה שלי?"
אדומת השיער שתקה לרגע, ניסתה לאסוף את המחשבות והרגשות שלה כי הייתה קצת נסערת.
לאחר מספר רגעים קצת נרגעה וענתה לסבתא:"סבתא, תקשיבי, אני לא יודעת אם אהייה מאושרת עם בעלי, הוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי ואמר אפילו שאם אני לא רוצה להיות איתו שאני יכולה ללכת ויש לו גם שני בנים מאישתו לשעבר שבכלל לא טרח אפילו לספר לי עליהם."
סבתא נדהמה ושתקה לרגע אבל ענתה לה עם חיוך:
"יקירתי,אני מבינה אותך שזה קשה אבל תביני אתם רק התחתנתם ממש לא ממזמן ואהבה זה משהו שבונים עם הזמן ולגבי אישתו לשעבר וילדיו, כנראה שחשב שאם תדעי לא תסכימי להיות איתו".
אדומת השיער בהתה בצלחת ולעסה, בלעה את הקציצה וענתה לסבתא:"סבתא, אני מבינה מה שאת אומרת אבל עדיין המחשבה הזו של לאבד אותו מקשה עלי, אני לא נהיית צעירה יותר עם השנים, את יודעת בטח."
זץסבתא אמרה שהיא מבינה אבל ענתה לה:"יקירה, את יודעת, אהבה אמיתית ובריאה לא יכולה להיבנות על פחד לאבד מישהו, היא נבנית על איזון ואמונה שלמה באהבה הזו, אם הוא אוהב אותך הוא יישאר, אם לא אז הוא יילך."
אדומת השיער ניסתה להבין את מה שסבתא ענתה לה אבל לא ממש הצליחה להבין את המשמעות לעומק.
סבתא ענתה:"נכדתי היפה, את יודעת, אני חייבת לספר לך, הסיפור שלי עם סבא שלך גם לא היה כל כך קל, אבל עדיין הוא היה לצדי במשך כל השנים, לפני המון שנים, הייתי עוד נערה מאוד צעירה, בת שש עשרה והתאהב בי בחור נאה שהיה מבוכר ממני בעשר שנים. כבר רצינו להתחתן אבל הוריו לא אפשרו לו כי אחותו הגדולה עדיין לא התחתנה, כל הזמן רק חיכתה לנסיך על הסוס הלבן וכל בחור שניסו לשדך לה לא היה מספיק טוב בשבילה. ומה הייתה התוצאה, שסבא שלך חיכה לי עשר שנים עד שנמאס לו כבר לחכות לאחותו שתתחתן וצבר תעוזה והתחתן אתי. את רואה, לאהבה אמיתית אין איזשהו פחד או הכרח כזה או אחר להישאר או לא, זה רק אם יש אהבה שנבנית ומתחזקת ואם אין אותה היא פשוט תלך ואת צריכה לדעת לשחרר את הפחד הזה ממך, תנסי לבנות את הנישואין ואם לא, תתני לו ללכת, הוא לא שווה את הדמעות שלך ואף אחד אחר לא."
אדומת השיער נדהמה מהסיפור שסבתא שלה סיפרה לה וחייכה אבל שתקה כמה דקות כי חשבה מה לומר.
רגע לפני שאדומת השיער ניסתה להוציא הגה מפיה, סבתא שלה שמה לה חתיכת קציצה בפיה ואמרה:"תאכלי יקירה, זה יתקרר, הכל יהיה בסדר, תמיד שאת צריכה משהו אני פה עד היום האחרון שלי."
אדומת השיער חיבקה את סבתא שלה.
שתיהן המשיכו לשבת ביחד עוד שעות ארוכות עד שהחשיך וסבתא שלה הכינה לה מקלחת חמה ואת המיטה בחדר הריק שהיה שם שפעם היה שייך לאמא של אדומת השיער כשהייתה צעירה ואדומת השיער נרדמה.

גם ברגעים הכי קשים הקמיצות של סבתא מנחמות.

סבתא היא מקור הנחמה שלי.