אהבה קלאסית

פרק 1- תן לזה הזדמנות

נ.מ-דניאל

״בחייך תן לזה הזדמנות״
״לתת למה בידיוק הזדמנות? למקום הזה? ממש אבל ממש לא״
״זאת התחלה חדשה בשבילך״
״התחלה חדשה בתחת שלי. אתה רק רוצה להעיף אותי מהבית!״
״אני עושה את זה לטובתך!״
״אתה ממש לא עושה את זה לטובתי!!״
״אז בשביל מי אני עושה את זה?!״
״אתה עושה את זה בשבילך! בשבילך ובשביל אשתך המזדיינת!״
״דניאל תשמור על הפה שלך!״
״לא אני לא אשמור אני פאקינג לא אשמור אבא!!״ אמרתי וטרקתי את דלת המכונית.
אני שונא אותו.
אני שונא את האישה החדשה שאמורה להיות אמא שלי.
לא עבר שנה מאז שאמא מתה וכבר הוא מחליף אותה.
למען האמת אני מעדיף להיות בפנימייה המזדיינת הזאת משאר במקום שאמור להיות הבית שלי.

נכנסתי לתוך השער השחור- שהיה ממש גדול
והלכתי לכיוון אחד המבנים.
דאם המקום הזה ענק, יש פה משהו כמו ארבע או חמש מבנים ושטחים גדולים זה בטח איזה פנימיה של טחונים-בטוח לא של כאלה שנזרקו מהבית
״דניאל?״ שמעתי קול של מישהי כנראה בשנות הארבעים לחייה אומרת.
״אה, כן?״
״אני המנהלת פה, אביך אמר לי שנכנסת כבר.
בוא אחרי אני אראה לך את המבנים״
הנהנתי והלכתי אחריה.
היא נראת כמו אישה נחמדה.
גם אהבתי את הסטייל שלה,
היה לה שמלה שחורה ארוכה, עגילי כסף בצורת ברק שרשת כסף עם תיליון יפה ונעלי עקב שחורות.
אם הייתי בת אני חושב שהייתי לובש את זה, לא האמת הייתי לובש משהו בסגנון שונה, אבל מה זה משנה אני בכל מקרה לא בת.
אחרי הליכה שהייתי אומר די ארוכה הגענו למבנה הראשון.
״זה בית הספר לתיכון, שם זה של החטיבה אבל אין צורך שאני אעשה לך שם סיור-אלה כן אם תרצה״ הוסיפה מיד
הנהנתי ונכנסתי אחריה לבית הספר.
היא הראתה לי את הכיתות, הקפיטריה, המזכירות, מגרשי הספורט וזהו, אני חושב.
״סיימנו את הבית הספר, מה אתה רוצה שאני אראה לך עכשיו? את מקום המגורים? או את אולם הנשפים? או שבעצם אני אראה לך את החצר שלנו? או שבכלל את״-״את יכולה להראות לי רק את המגורים ואני כבר אלמד לבד איפה זה כל מקום״ אמרתי
כמה המקום הזה ענקי למען השם, בשביל מה בכלל צריך את כל זה???
היא הנהנה אליי בחיוך וסימנה לי לבוא אחריה.
וכך עשיתי, הלכתי אחריה במשך כמה דקות והגענו למבנה אחר, הרבה יותר גדול טוב כנראה בגלל שזה המגורים.
״כאן זה מבנה המגורים״ התחילה להסביר- רגע איך קוריאם לה? היא לא ציינה את שמה, או שכן ואני לא זוכר?
״אמ תגידי..״
״כן?״
״איך קוריאם לך.?״
״אוי בכלל לא הצגתי את עצמי, אני אמנדה, מנהלת הפנימייה הזאת. בכל בית ספר יש מנהל בית ספר אבל אני זאת שמחליטה על הכל. אני בת 43, וזהו פחות או יותר״ אמרה וחייכה אליי.

״אז איפה היינו? אה כן התחלתי להסביר לך על מבנה המגורים, זה מחולק לפי שכבות ובנים בנות, בכל חדר יש שני אנשים ושותפך לחדר יהיה מייקל, הוא לא אדם כלכך חברותי אבל נראה לי שאתם תשפיעו לטובה אחד על השני״ היא ציחקקה וקרצה לי.
לא הבנתי למה היא התכוונה שאמרה 'אתם תשפיעו לטובה אחד על השני' אבל בסדר..
היא הראתה לי את כל המגורים חוץ מהחלק של הבנות כמובן ולמה לעזאזל צריך כלכך הרבה מקום? זה איזה מנהג של טחונים או משהו?
״כאן החדר שלך״ אמנדה אמרה וקטעה לי את חוט המחשבה.
״אה כן, תודה אמנדה״
״בבקשה דניאל״
אמרה והסתובבה
״אה ולפני שאשכח, בערב יש טקס אז תבקש ממייקל שיראה לך איפה אולם הנשפים, ביי דניאל״
״אה אוקיי, ביי אמנדה״ אמרתי ופתחתי את דלת החדר.
״מי אתה?״ שאל אותי נער יפייפה לאחר שבהה בי דקה או שניים.
יפייפה? באמת? מה אני זקן?
הוא היה הרבה יותר מיפייפה, היה לו שיער שחור מושלם, עיניים שחורות ומבריקות, אף ישר, שפתיים בשרניות, עצמות לחיים, ולא ראיתי כי היא היה על בגדים אבל אני כמעט בטוח שהוא היה מחוטב.
״אה אמ אני דניאל, תלמיד חדש והשותף החדש לחדר שלך..״