חורגים מהגבולות

פרק 25: קטלין

ישנתי כשלוסיה דפקה על הדלת שלי בחוזקה, צעקה עד שאני מניחה שהיא הקיאה את מיתרי הקול שלה החוצה ועוד שנייה פרצה אותה בבעיטה.
גלגלתי עיניים ומיהרתי להסיר ממני את הפוך הכבד ולפתוח לה לפני שאני אצטרך לשלם על הרכבת דלת מחדש.
כשפתחתי את הדלת, היא לא חיכתה שנייה ונכנסה כסערה לתוך החדר שלי ומיהרה לפתוח את הארון שלי ואני הסתכלתי עליה במבט חשדני.
״מה את עושה לעזאזל?!״ צעקתי כשהיא התחילה לבחון אפשרויות של בגדים ואז זרקה אותם על מיטתי.
״קודם כל, אין לך זכות בכלל להעיר לי אחרי שפאקינג קבענו לצאת והברזת לי ברגע האחרון ועזבי את זה, זה לא החלק הכי גרוע, החלק הכי גרוע זה הפאקינג תירוץ של ׳קיבלתי מחזור׳ אז לא חמודה, את לא יכולה לעבוד עליי.״ היא התפרצה ואני נכנעתי והרמתי ידיים.
היא נעצרה עם שתי שמלות בידה כשהיא שואלת אותי, ״מה את חושבת שמתאימה יותר, השחורה,״ היא הראתה את השחורה עלייה. ״או הוורודה.״ ואז את הוורודה.
״השחורה,״ אמרתי בחיוך חסר סבלנות והתפרצתי, ״ועכשיו אם לא אכפת לך להגיד לי, אחרי שהשמדת לי את הארון, מה לעזאזל את מחפשת ולמה?!״
״אה,״ היא זרקה את הבגדים ונשכבה על הבטן על המיטה שלי, מנענעת את הרגליים ועושה פרצוף חמוד עם עיניי כלבלב שבדרך כלל מבשר רעות.
״אנחנו הולכות למסיבה של כריסטיאן,״
היא מיהרה לקפוץ מהמיטה לכיווני כשפתחתי את הפה להתנגד והיא כיסתה את פי בידה ותפסה בידי השנייה.
״ולפני שתספיקי להגיד משהו, אנחנו הולכות. אנחנו הולכות לשים שמלות סקסיות, עם עקבים גבוהים ופאקינג להראות למניאק הזה מה הוא הפסיד.״ גלגלתי עיניים.
אין שום פאקינג סיכוי שהוא מרגיש כלפיי משהו. לפחות לא כמו שאני מרגישה אליו.
איך אפשר לחשוב שהוא מרגיש כלפיי משהו חוץ משנאה או תיעוב?
דחפתי אותה בעדינות ואמרתי
״לא, רדי מזה.״ והתיישבתי על המיטה עם המחשב הנייד נח על רגליי.
היא זרקה את עצמה על המיטה ואמרה בבוז, ״את חייבת לצאת מכאן, אחותי. את בדיכאון כבר משהו כמו נצח. זה לא יכול להימשך ככה, את חייבת לצאת מזה!״
״אני לא בדיכאון, פשוט אני לא רוצה ללכת למסיבה שלו.״ לחשתי והמשכתי להקליד במחשב.
״ולמה את לא רוצה ללכת למסיבה שלו?״ היא השיבה.
הבנתי לאן היא חותרת ואני לא אתן לה את הסיפוק שבניצחון לכן אני עוזבת את המחשב ואומרת בקול עייף, ״אוקיי, אז זה נכון! אז מה? הוא שבר אותי לוס! הדבר האחרון שאני רוצה לעשות זה לראות אותו. ובטח שלא ללכת למסיבה שלו.״
היא התיישבה מולי ואמרה בביישנות, ״אני יודעת שאת לא רוצה, אבל את חייבת!  אז.. אם אני אגיד לך שקיבלנו הזמנה אישית מאוד?״
עצרתי הכל והסתכלתי עליה.
״תמשיכי.״
היא שתקה קצת ואני המשכתי ללחוץ.
היא שיחקה באצבעותיה בעצבנות, שוקלת אם לספר לי, אך לבסוף היא נכנעת. ״טוב אז יכול להיות שניק הזמין אותנו.״ היא אמרה בפרצוף ביישני.
״לוס זה מדהים! הוא ממש התקשר אלייך כדי להזמין אותך,״ אני תופסת בידה ואומרת בחיוך.
היא משפשפת את כתפה בביישנות ולאחר מכן מתנערת מתחושת הביישנות ואומרת בקול תקיף, ״וזה למה אנחנו צריכות ללכת! בבקשה קטלין, אני ממש אצטרך את הגיבוי שלך אם יקרה משהו כאילו- ממש מביך,״
״את יודעת שאני מגושמת, אני יכולה בטעות לשפוך עליו בירה, או למעוד עליו כשנרקוד או שבטעות אני יכול-״ אני קוטעת אותה כשאני מצמידה את שפתיה זו לזו ואומרת, ״בסדר, אני אבוא,״
היא מוחאת כפיים וצועקת ״יאייי״
״אבל בתנאי,״ אני אומרת בתקיפות.
״לא יכולת לתת לי להנות מזה קצת?״ היא אומרת בגלגול עיניים ומסמנת קצת עם הידיים.
״לא, והתנאי הוא שאני שם *רק לגיבוי* וכשאני רואה שהכל בסדר, אני הולכת.״
״סגור.״ היא מחייכת ואנחנו מתחבקות ולאחר כמה דקות של חיבוק ממושך וכשהיא מתנתקת ממני
אני ממשיכה לומר, ״וכמובן בתנאי שאת מספרת לי את כל הפרטים״
״היה לך ספק בכלל?״ היא אומרת בגיחוך וחוזרת אל הארון כדי לברור אופציות לבגדים.
היא עומדת בגבה אליי בתנוחה שידיה על מותניה ובדרך כלל, שלוסיה עומדת ככה היא מבקרת משהו, במקרה הזה, זה הארון שלי וכנראה שהיא לא שופטת אותו  לטובה. היא מחטטת בארון שלי עוד קצת עד שהיא שולפת משם שמלת סטרפלס, בצבע כחול רויאל, כתפיה מעוטרות בחוטי כסף ויש לה שסע שכולו כוכבים מנצנצים ומהם תלויים חוטי כסף.
״או. מיי. פאקינג. גאד.״ היא פוערת את פיה ומסתכלת על השמלה בתאווה כאילו היא בחור שהיא מריירת עליו כבר שנה. היא ממהרת להצמיד אותה לגופי והיא צועקת, ״אני מאוד פאקינג מקווה בשבילך שאת יודעת למה אני מתכוונת.״
״לא, לא, לא, לא, לא!״ אני מתווכחת.
״אוו, כן, כן, כן, כן, כן! לכי תלבשי אותה! עכשיו!״ היא דוחפת את השמלה לידי ודוחפת אותה אל השירותים כדי למדוד אותה.
כשאני יוצאת, לבושה בשמלה, אני מרגישה עוצמתית. אני לא יודעת אם זה בגלל המבט הפעור של לוסיה או שזה בגלל איך שאני נראית במראה אחרי שלוסיה איפרה אותי וסידרה את שיערי לבקבוקים יפים ואז הברישה אותם.
היא מוחה דמעה דמיונית מעיניה ומסתכלת עליי כאילו אני הדבר היפה ביותר שידעה האנושות.
״אחותי, את נראית כמו קנדיס סוונפל!״
״את מדברת עליי?? אחותי, את נראית כמו פאקינג מייגן פוקס! רק עם תלתלים,״ אני צווחת בהתרגשות. תפסתי את ידיה וסובבתי אותה. לוסיה הייתה אלוהית. עם התלתלים השחורים שלה והעיניים הכחולות הבורקות שלה, היא יכלה להיות דוגמנית של ויקטוריה סיקרט.
כשאנחנו מתחבקות בפעם האחרונה ויורדות לכיוון היציאה אנחנו משלבות את ידינו וכנראה שמה שלוסיה אמרה חלחל למוח שלי כי אנחנו מבטיחות לנקום בגברים שהרסו אותנו.