אלזה

-פרק 1-

״את לא נראת מפה נסיכה למה את מתלכלכת ככה״ הוא טוב. וגם נראה אלוהי.
״אני לא מבינה למה תמיד חושבים את זה זה רושם ראשוני מוטעה ומטעה.יש לך טעות בזיהוי״ אולי אני באמת לא מפה,והבית שלי יותר גדול מכל המקום הזה שאני שוטפת בו כרגע כלים,אבל בלב אני לא רוצה את זה,אני לא רוצה להיות מלכה,למלוך על אזרחים שמפחדים ממני לעשות מה שמצופה ממני ותמיד לחשוב על עתיד הממלכה,ואם הוא רק היה יודע כמה שהוא צודק. מזל שהצלחתי לברוח משומרי הארמון,אני יודעת לרכב על סוס הרבה יותר טוב מהחובבנים האלה.זה רק עניין של זמן עד שאבא שלי יגלה שנעלמתי ויפיץ תמונות שלי בכל חור ואני ממש לא אתפלא אם הן יגיעו לחור שאני נמצאת בו עכשיו.
״אני אף פעם לא טועה״ הוא בטוח בעצמו יותר מידי שאני כמעט חושבת שהוא יודע מי אני.
״מאיפה אתה אני הגעתי לפה רק עכשיו״ ניסיתי להעביר נושא שיחה ואולי גם להקליל את האווירה המתוחה שנוצרה פה.
״אני מארנדל ואני חושב שאת גם״ באותה שנייה הלסת שלי נשמטה ואיתה כוס הזכוכית ששטפתי.
״אין מה להיבהל נסיכה רק למה את בורחת,מה אבא לא רצה להוריד את הירח בשבילך אז החלטת למרוד״  הוא אמר בטון מזלזל
הוא טעה.
״אני לא צריכה מישהו שיוריד לי את הירח כשאני יכולה לבנות חללית ולהוריד אותו בעצמי״ אמרתי מסתכלת לתוך עיניו הכחולות שכמעט טבעתי בהן
״שפכי מה הסיפור שלך הרי אנחנו מאותו מקום״ כמעט סיפרתי לו את הסוד. כמעט סיפרתי לו את הסיבה שבגללה ברחתי.
״אני לא יכולה״ זה נכון באמת לא יכולתי לספר לו זה היה מסוכן מידי ואסור לי לעשות החלטות פזיזות.
״חבל בדיוק באתי לספר לך למה אני פה״ הוא לא היה נראה נסיך,או מישהו מהמעמד הגבוה. הדבר גרם לי לתהות מי הוא ולמה הוא הגיע לפה. טקס ההכתרה שלי היה אמור להיות בעוד שבוע,אבא שלי חולה ואין באפשרותו למלוך ואמא שלי נמצאת לצידו ומטפלת בו ככה שהכתר אמור לעבור אליי.
״טוב סיימתי פה אני הולכת״ הורדתי ממני את הסינר והרגשתי זרועה אוחזת בי.
״לא אמרת לי איך קוראים לך״ הוא הסתכל בעיניי מחפש תשובות לחידה שלא ברור מה התשובה שלה.  
״קוראים לי אלזה״ אולי זאת הייתה טעות בהתחשב שהוא בא מארנדל,לא יעבור הרבה זמן עד שאבא שלי יבטיח סכום כסף גדול למי שיאתר את הראש הבלונדיני שלי ויש לי הרגשה שהוא ייזכה בכל דולר ודולר שיובטח לו.
״נעים מאד קוראים לי אוליבר״ אמר והושיט את ידו, לחצתי אותה בחזרה למרות שהיא הייתה מלוכלכת ושלי הייתה נקייה הודות לשטיפת הכלים שעשיתי קודם.
״אתה יודע מי אני״ שאלתי כדי לתכנן תוכנית בריחה. אני די בטוחה שהוא יודע עליי הרבה יותר ממה שהוא מראה או מסכים לעצמו לחשוף.
״אלזה הרגע אמרת לי״ חיוכו היה מהפנט וחשף גומות שאיש לא יכול להישאר אדיש אליהן.
״אתה יודע מה אני״ קולי היה מהוסס לא ידעתי עוד מה לשאול כדי להבין מה הוא יודע ומה לא
״שוטפת כלים״ קולו היה מהוסס כמו שלי. צחקתי ואני אפילו לא יודעת אם נעלבתי או לא.
״אלזה אני ממש מצטער אם פגעתי בך או משהו ואולי תחשבי שאני משוגע אבל כמו שאת מוגלי גידלו הזאבים,ואת טרזן גידלו הקופים אותי גידלו טרולים.״
אם לא הייתי יודעת על איזה טרולים הוא מדבר סביר להניח שהייתי שולחת אותו למוסד לחולי נפש,או חושבת שהוא לקח פטריית הזייה. אותם טרולים שהוא דיבר עליהם עזרו לי עם הכוחות שלי,הם לימדו אותי איך לשלוט בהם ולרסן את העצבים שלי כך שגם אם אני אתעצבן הכוחות לא התגלו. אני פתאום חשה געגוע לאולאף,איש השלג הקטן הזה שיצרתי במו ידיי.
״את בסדר״ אוליבר נפנף בידו מול פניי מחכה לתגובה
״אני בסדר אני בסך הכל חשבתי למי להתקשר קודם בשבילך למוסד לחולי נפש,למשטרה,או שאולי בכלל אסור לי להתקשר לאף אחד שלא יחשבו שחס וחלילה אני משוגעת גם״ אמרתי וצחקתי
״אני הייתי הולך על שתי האפשרויות הראשונות רק כדי להיות בטוח״ צחקתי והוא העביר את ידיו בתלתליו השחורים.
״את יוצאת כי אני בדיוק צריך לסגור את המסעדה שלי״ הולי שיט
״המסעדה בבעלותך״ שאלתי את המובן מאליו
״מסתבר״ הוא הרכין את ראשו כדי להביט בי והיה כל כך קרוב אליי עד שיכולתי להרגיש את נשימותיו על פניי אוליבר היה ממש גבוה לעומתי ואני לא נחשבת נמוכה הגובה שלי הוא מטר שישים וחמש. הייתי בטוחה שהוא כל רגע עומד לנשק אותי עד שהוא לקח צעד אחורה
״נתראה מחר נסיכה״ נתראה מחר נסיכה המילים שלו מהדהות בראשי גם עכשיו שאני נמצאת בבית נחמד שהצלחתי להשיג בתמורה לכמה יהלומים שלקחתי מהארמון. הבית לא גדול במיוחד ושונה מאד מהארמון אך עם זאת הוא לא פשוט ונראה שייך למישהו מהמעמד הגבוה.