סודות

צריף עץ רעוע

אני קמה ממיטתי ופחד ממלא את ליבי, היום זה היום, היום אני הולכת ליער.

על התיק מחכות לי שתי מעטפות, אני מכניסה אותן לתיק בידיעה שאלו הברכות מההורים. אני יוצאת מהחדר ונפרדת מההורים רק כי אלו החוקים, בחוץ מחכה לי הנהג, הוא נראה צעיר יחסית, אולי עבר את המבחן עם ציון סביר בלבד, יש לו שיער שחור ועל עיניו מונחות משקפי שמש כהות.

אנחנו יוצאים לדרך, הדרך נראית לי מוכרת אבל אני לא לגמרי מזהה אותה, אני רואה שאנחנו עוברים ליד בניין הסיוטים, הבנתי, זו אותה הדרך שבה נסענו למבחן החולשות. הנהג עוצר בתוך מקום שומם, יש שם בניין קטן, צריף עץ רעוע, אני תוהה אם זה עונש מיוחד בשביל מי שנכשל בנקודה 1, אני יורדת מהמכונית ונכנסת לצריף, נשימתי נעצרת, זה היה תעתוע ראייה של הממשל, נכנסתי לתוך מבנה גדול, משודרג ומאובטח, בקצה הבניין יש דלת ברזל עבה, מנעולים רבים סוגרים אותה, אני ניגשת לדלת, המקום שומם ושקט, ריק מאדם. "שלום לך, ילדתי," קול הנשיא נשמע מהרמקולים המפוזרים בכל המבנה, "כמו שבוודאי ניחשת, זו הדלת אל היער, לחצי ארוכות על המנעול הגדול ביותר" הוא אומר, רובים רבים מכוונים אלי, אני עושה מה שהנשיא אמר וכל המנעולים נעלמים, ידית עץ מופיעה על הדלת, "אין איש מלבדך במקום מכיוון שאת הולכת לראות אור שמש, ואנו לא רוצים לסכן אף אחד, תפתחי את הדלת וצאי אל העתיד שהיער צופן לך, בהצלחה ילדתי" אומר הנשיא, אני תופסת את הידית בידי, בעוד רגע אראה אור שמש, אני לא יודעת אם אני שמחה או עצובה, אני פותחת את הדלת ומראה קסום נראה לפני, אור השמש יפה יותר ממה שדמיינתי, הוא מאיר את הכל באור יפה כל כך, שהצבעים בולטים ויפים יותר, האור זהוב הרבה יותר מאור המנורות החיוור, אני מרגישה חמימות נעימה ויוצאת החוצה, הדלת נסגרת אחרי, עצי היער הגבוהים מיתמרים גבוה מעלי, הכל ירוק, אני נושמת עמוק ונכנסת ליער.

קרני שמש מעטות חודרות דרך העצים הצפופים, אבל לפחות אלו קרני שמש ולא סתאם מנורות, היער יפה יותר משדמיינתי, אבל גם מפחיד ואפל מעט, אני ממשיכה להעמיק לתוך היער, שולפת את חתיכת המראה מכיסי ליתר ביטחון, לפתע, נשמעת צרחה, צרחת פחד, ומיד לאחריה, צרחת כאב, אני רצה לכיוון הקול, אני מסתתרת מאחורי עץ בעל גזע עבה ומציצה מעבר לכתפי, נער שנראה כבן 15, 16 תקע סכין מגולפת בנער שנראה כי נשלח ליער רק לא מזמן, צרחה נוספת נמלטת מפי הנער הצעיר, רגלי זעות מעט על גבי העלים שנמצאים על הקרקע, רעש פצפוץ קטן נשמע כשאני דורכת על ענף, הנער נופל מת על הקרקע והנער השני מסתכל לעברי, אני בורחת, מהר, יותר מהר, יותר מהר, אני לא עוצרת לרגע, לא מסתכלת לאחור, אני רואה את הסכין ננעצת בעץ סמוך אלי, אני לא מפסיקה לרוץ, ענף נמוך מפיל אותי, אני מתגלגלת על הארץ בקול רעש רם ומרגישה יד כבדה וחזקה מרימה אותי למעלה, "את נראית לי מוכרת" אומר הנער ומכה אותי בראשי, אני מסתחררת מעט ומתעלפת.