פרק 45💚

166 39 216
                                    

שלום שלוםםםםםם🖤
מקווה שהתגעגעתן

אז הפרק של היום מוקדש לליאל aka חברה של בלה
תמשיכי להגיב אין עלייך אוהבת אותך

ולשאר החברות של בלה- גם אתן אחלה
אבל אתן לא ליאל
אני מצטערת
(אני חושבת שקוראים לה ליאל, אם לא אז פדיחות)

ולפני הפרק הודעה חשובה!
אני טסה לשבועיים וחצי😍❤️
יכול להיות שלא יהיו פרקים או שיעלו בתדירות נמוכה יותר
מה שכן אקדיש כל שנייה פנויה ביום שלי בשביל לערוך ולשפר את הפאנפיק הבא (כןכן)
ובמידה ותהיה לי קליטה- אעלה לכן פרקים כמה שאצליח ❤️

וזהו נגמרה החפירה
קריאה מהנההההההה 💖

💚💙

נקודת מבט הארי💚

פתחתי את עיניי כששמעתי דפיקות על חלון החדר שלי. דפיקות שהרבה זמן לא שמעתי.

"מה לעזאזל.." סיננתי בעייפות והרמתי את הטלפון שלי מהשידה. פתחתי אותו וראיתי שהשעה הייתה 2:45. למה לעזאזל הוא דפק על החלון שלי בשעה כזאת מאוחרת?

עמדתי להתעלם ולחזור לישון, אך פחד השתלט על גופי כשחשבתי שאולי הוא צריך אותי. הוא ידע עד כמה אני כועס עליו. הוא ידע שלא רציתי לשמוע ממנו. הוא כיבד את המרחק שביקשתי כעסתי עליו כל כך, אבל דאגתי לו אפילו יותר.

רטנתי כשקמתי מהמיטה ושפשפתי את עיניי. לא הייתי עירני במיוחד, אבל הייתי עירני מספיק בשביל לחשוב על כל זה לעומק. הוא לא היה דופק על החלון שלי סתם בשעה הזאת, במיוחד כשהוא ידע שאני כועס עליו. התלבשתי במהירות ופתחתי את החלון, רואה מולי את לואי. בחדרו היה חשוך אז לא יכולתי לראות אותו בבירור, אבל כן הצלחתי לשים לב שהוא לא בטוב.

"אני כל כך מצטער על השעה." הוא דיבר בקצב לחוץ ומהיר. "ומצטער שהגעתי בכלל, לעזאזל. אבל אני יכול-"

"תיכנס." קטעתי אותו, והוא חייך אליי חיוך מודה וקפץ לתוך חדרי. סגרתי את החלון אחריו והסתובבתי לכיוונו.

"מה זה?" שאלתי אותו והתקדמתי אליו. הנחתי את ידי על פניו, והעברתי את אצבעותיי בעדינות על החבורה הגדולה שסבבה את עינו.

"ז-זה כלום. זה אפילו לא כואב, באמת." הוא אחז בידי והוריד אותה מפניו, ולאחר מכן התיישב על המיטה שלי וקבר את פניו בידיו.

"הוא חזר?" שאלתי אותו, ולואי הנהן בתגובה. אני נאנחתי בקול והתקדמתי למיטה, מתיישב לידו.

"מתנצל שהערתי אותך".

"אתה חייב להפסיק להתנצל, כבר אמרתי לך שאני תמיד כאן." חייכתי אליו חיוך קטן.

Behind Closed Doors || Larry StylinsonWhere stories live. Discover now