Summer Rain || Larry Stylinson

פרק 1

שלום שלוםםםםםםםםםםםםם
תודה שחזרתן לקרוא עוד פאנפיק שלי❤️
לקוראות החדשות- אני מזמינה אתכן לעקוב אחרי באינסטגרם!
יש שם עדכונים על הפאנפיקים וצחוקים בעיקר ✨
wattpad_larryil

וכמובן תודה ענקיתתתתת לאהובתי harry_israel על הכריכה המהממתתתת😍😍

קריאה מהנה ❤️

💚💙

אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שהתארחנו בבית מלון. הייתי בן 3. זה נשמע כמו גיל צעיר מידי בשביל לזכור משהו, אבל לעזאזל, לעולם לא אצליח לשכוח את החוויה הזאת.
אני זוכר את הצבעים האדומים-כתומים בחדר השינה. אני זוכר איך אימי נכנסה ראשונה לחדר. היא הניחה את המזוודה שבידה על הרצפה, והביטה בחדר הגדול בפליאה. מספר שניות לאחר מכן, אבי תפס אותה לחיבוק וזרק את שניהם על המיטה, צוחקים ומאושרים.

אני אחזתי בידה של אחותי הגדולה, ג'מה, שמיהרה למשוך אותי לכיוון המיטה השנייה בחדר, שהייתה מעט נמוכה יותר וקטנה יותר. היא עלתה עליה במהירות, עוזרת לי לעלות אחריה, ולאחר מכן שנינו קפצנו עליה בהתלהבות.

אני זוכר איך אימי הביטה בנו עם עיניים אוהבות. אני זוכר איך אבי חיבק אותה, מושך אותה קרוב אליו יותר ויותר, ונישק אותה על מצחה.

~~~

"אתה חושב שנראה מישהו מפורסם היום?" זאין שאל בסקרנות כשנכנסנו לחדר העובדים. העברתי את האצבע שלי על גבי דף הסידור, נעצר כשראיתי את השמות של חברי הטוב ושלי. כמובן, כתובים אחד לצד השני. זה לא היה מפתיע כלל.

"אנחנו משובצים ביחד. קומה.." הזזתי את האצבע שלי לאורך הקו המקווקו לכיוון צידו הימני של הדף, "קומה 20. ולא, אני לא חושב שיגיעו מפורסמים".

זאין ואני לקחנו את עגלת השירות הכבדה ודחפנו אותה אל מחוץ לחדר, מתקדמים לכיוון המעלית. לחצתי על הלחצן העגול ונשענתי על העגלה בעייפות בזמן שהוא העביר את ידו בין המדפים השונים, מוודא שכלום לא נשכח מאחור. 

"אם שיבצו אותנו ביחד בקומה 20, כנראה שיש אורחים חשובים." זאין אמר תוך כדי הבדיקה. "אנחנו העובדים הכי טובים בבית המלון הפלצני הזה".

"זה לא מדויק." זקפתי את אצבעי, מביט בו במבט משועשע. "אריק לגמרי שונא אותי מאז שתפס אותי מתמזמז עם אורח מאחורי הבריכה בשבוע שעבר".

זאין הביט בי במבט לא מרוצה. "למה עשית את זה?" הוא נאנח בקול כשדלת המעלית נפתחה. לא מיהרתי לענות לו, אלא העדפתי לדחוף את העגלה אל תוך המעלית מעט בקושי. העגלה הזו שבורה, וזאין מעדיף להתעצבן במקום לעזור לי. הוא היה עובד מסור אך תמיד הרשה לעצמו להתעצל כשהיה איתי, ולכן לרוב נאלצתי לעבוד עבודה כפולה.