שתיים על הכוונת

פרק 45- נשף חג המולד סוף סוף מתחיל

"תזכרו כולם" הזכיר המורה מתוך דבריו. "נשף חג המולד הוא היום בערב." דיבר פרופסור- מתוך מסך טלוויזיה קטן. הוא עדיין היה פצוע מהקרב נגד מאריל.
"סוף סוף! נשף חג המולד!" קרא ביש.
"זה יהיה ממש כיף!" קייסי הסכים.
"אתם לא יכולים ללכת" קבעה אנה נחרצות כאשר השניים הגיעו הביתה.
"אבל אמא-" ניסה ביש לשכנע.
"אני לא מוכנה לשמוע ביש." אני הייתה נחושה בדעתה.
"אבל מדוע לא??" ביש התבאס כל כך.
"אממ.. טוב.." ניסתה אנה לתרץ.
"האם אין כל סיבה גברת גולד?" שאל קייסי.
"כמובן שיש!" "אתם פשוט לא מוכנים לשמוע אותה עדיין"
"בבקשה תגלי לנו" אמר ביש אחרי שתפס אומץ שמעולם לא הצליח לתפוס 'להתנגד לאמא שלו'. בתור ילד קטן זה היה די מפחיד להתנגד לגדולים ממך במשפחת המלוכה אבל ביש הוא לא ילד קטן יותר.
"אני לא אומרת דבר" אנה התעקשה ונדה בראשה בכעס.
"עזוב קייסי." נכנע ביש. "אין דרך לשכנע את אמא שלי אחרי שהיא מחליטה משהו.." נאנח.
"אנחנו באמת לא הולכים לנשף בערב? אחרי שהכיתה שלנו התגבשה בצורה שכזאת?!" קייסי ממש התבאס.
"אני מבין אותך אחי" ביש התכוון למילה 'אחי' כמילת סלנג. אך מיד הצטער בה כשהבין מה קייסי זוכר ממנה.
"מצטער. לא התכוונתי-" ביש הצטער בכנות.
"ברור" ידע קייסי. "אבל אני עדיין ממש מבואס"
"אולי נעשה מסיבה נפרדת משלנו בתוך הארמון?" שאל קייסי בהתלהבות גבוהה.
"קייסי ממש חמוד.." ביש חשב לעצמו ואז התאפס. "כן. אפשר באמת." הוא החליט. "מעניין מה לונה תחשוב על זה.." חשב ביש לעצמו.
קייסי וביש הכינו דברים בעבור המסיבה הביתית שלהם בחדרם המשותף. (יותר נכון להגיד שקייסי ארגן את כל הדברים וביש רק שכב על מטתו- שקע במחשבות).
"אני אלך לקטוף כמה פירות ופרחים" אמר קייסי. "רוצה להצטרף?" שאל.
"יש לקייסי חוש אסתטי" חשב ביש לעצמו והתיישב על קצה המיטה. והוא גם ממש רצה ללכת אך בכל זאת אמר: "אני אוותר". משום מה הוא העדיף להמשיך לחשוב איך הוא אומר ללונה שהוא לא מצטרף למסיבה. בכל זאת- הוא חשב על האירוע הזה מאז תחילת השנה.
"אולי לתרץ שאני חולה?"
"לא. אני לא רוצה לשקר לה" שלל.
"אולי להסביר לה שאני מעדיף להיות עם קייסי אחרי שנעלם"
"היא תעלב" שלל בשנית.
"אולי להגיד שאין לי מצב רוח אחרי כל הדברים שקרו?"
"לעזאזל. זה אפילו לא הגיוני!" התעצבן ביש על עצמו וכיסה את אוזניו בידיו. "אני אמור להיות שמח" אמר ביש כששם את ידיו על ברכיו באיטיות, מרגיש את הדמעות המלוחות זולגות לידיו. "אז למה אני לא שמח עכשיו?" שאל ביש את עצמו. ממשיך לבכות דמעות בלתי נשלטות.
קייסי חזר מהקטיף וראה את ביש בוכה.
"מה קרה ביש?" קייסי רץ אליו במהרה כל כך עד כדי שהפיל את סלסילת הקטיף שלו.
"אני בסדר" הוא העונש וניגב את דמעותיו בשרוולו.
"ביש" התעקש קייסי "מה קרה?" שאל בשנית בנזיפה.
"אני פשוט.. כל כך רוצה ללכת למסיבה בערב" הסביר ביש.
"רוצה יותר מאשר להיות במסיבה שלנו?" קייסי הרים גבה.
"מצטער- אבל כן" הסביר ביש. הוא ממש לא רצה להשאיר את לונה עם ג'ים. למרות שג'ים שונה עכשיו. עדיין הוא הרגיש.. מקנא? לעזאזל, למה אהבה זה דבר כזה מסובך?
"אז למה הסכמת בהתחלה?" קייסי לא הבין.
"פשוט לא רציתי שתמשיך לנסות לשכנע את אמא שלי. זה הביך אותי. וגם- זה תמיד מקרה אבוד אצלה. בלתי אפשרי לנסות לשכנע אותה"
"אז מה נעשה?" שאל קייסי.
"נמשיך להכין את הדברים למסיבה. כאילו באמת הולכת להתקיים אחת. ותוך כדי נחשוב על דרך להתגנב החוצה מפה" הסביר ביש שנראה מאוד מרוצה.
"להתגנב מהארמון? השתגעת?" קייסי נראה מפוחד. כאילו חייו תלויים באם יצליחו או לא.
"אם יתפסו אותנו אני אגיד שזה היה רעיון שלי" ביש סוג של קרא את מחשבותיו. "לא ייצאו שום שמועות על כך שחטפת אותי או משהו" אמר ביש בנימת הרגעה. למרות שהכיתה של ביש וקייסי סומכת על קייסי ואפילו המשפחה של ביש- משפחת המלוכה סומכת עליו. אך עדיין קיימים כתבים ואנשים פרטיים שיעשו הכל בכדי לעוות את האמת.
קייסי נרגע. מה שגרם לו להרגיש אשם. "אם אני אהיה בסדר ביש יסתבך" אמר לעצמו. ולא רצה את זה.
"נו קדימה" ביש התחנן "בוא נעשה את זה"
"טוב.." אמר קייסי. עדיין בעל חשש. אך הסכים בלווא ברירה. הרי גם הוא היה רוצה להיות במסיבת בית הספר. למרות שמאוד התלהב מהרעיון של לעשות מסיבה נפרדת.
"זו לגמרי תהיה בעיה שלך אם נתפס" אמר קייסי בעצבנות.
"כבר אמרתי את זה, נכון?" אמר ביש בקול רגוע וצחק.
הלילה הגיע, השמיים הורו חושך יפה במיוחד. וביש וקייסי ידעו- שזה הזמן שלהם לצאת. והייתה להם תוכנית מושלמת. או לפחות כך חשבו.
זמן ארוחת הערב הגיע.
"אמא. למה אנחנו לא יכולים ללכת למסיבה הבית ספרית?" שאל ביש בתמימות מזוייפת. בעוד שכולם יושבים על השולחן.
"אתה באמת רוצה שאסביר לך שוב?" שאלה אנה.
"אני פשוט לא מבין" אמר ביש. "מה זו הסיבה הזאת?" שאל ביש בזלזול.
אנה התרגזה. היה לה קשה לשמוע שביש פשוט לא מבין. "אני לא מרשה לך ללכת או להבין" קבעה אנה.
אף אחד מסועדי השולחן לא התערב אם כי נראה שגון רצה לומר משהו בסגנון של: "נו אנה. אל תגזימי כל כך. הם יוכלו להסתדר" אך נמנע מכך. כנראה לא רצה לעצבן את אחותו הקטנה עוד יותר.
"את לא יכולה להחזיק אותי בבית לכל החיים!!" התעצבן ביש.
"כנס לחדר!" הענישה אותו אנה.
"זה פשוט לא הוגן!" אמר ביש ורץ לחדרו. קייסי מיהר אחריו.
"עכשיו לא יחשדו כשנכנסנו לחדר" אמר ביש בעוד מוציא הספקה של 4 פומפות מתחתית המיטה שלו.
"עכשיו אני מבין מה קורה כאן." אמר קייסי. "חכם" הוא חייך חיוך רחב וביש חייך אחריו.
"קח. תתלבש" אמר ביש לקייסי כשהושיט לו את החליפה שלו.
שניהם החליפו בגדים לחליפות מהודרות. לביש השחורה. ולקייסי הלבנה.
השניים לקחו את הפומפות. אחת בכל יד. והלכו לכיוון החלון. יצאו ממנו וירדו כל הדרך למטה. למזלם- החדר שלהם היה רק בקומה השנייה. ולא בקומה ה57 (הקומה האחרונה בארמון). והם הצליחו לרדת בבטחה למטה.למטה. ולהתחמק.
"אבל למה היה לך צורך לריב עם גברת גולד?" שאל קייסי.
"דבר ראשון- היא עצבנה אותי. רציתי להגיד לה מה שאני באמת חושב על המצב. ועלייה."
"ודבר שני?"
"דבר שני- אני יודע שאם היא לא הייתה שולחת אותי להיתקע בחדר כמו תמיד. כנראה שהיו מחפשים אותנו. ואז היינו נתפסים על בטוח!"
"כשאתה צודק אני לא יכול להתווכח.." השיב קייסי. "אך בכל זאת שיקרת על אמך" הזכיר לו.
"זו הייתה התוכנית מההתחלה. נכון?" הזכיר לו ביש. והם רצו להם אל בית הספר בהצלחה.
"אתם מאחרים!" הפצירה בהם לונה בעוד שניהם מתנשפים מריצה ארוכה.
"מצטער" אמר ביש בחיוך. הוא לא האמין שהוא באמת הגיע.
"מצטערים" השתעל קייסי תוך כדי רמז.
"אה.. כן.. מצטערים" הוא הובך. וקייסי רק חייך לעברו.
לונה ניסתה לחבק את ביש אך לפתע ג'ים קרא: "ביש!" "מה שלומך?" ג'ים חייך אליו. ומשום מה ביש כבר התרגל. אם כי רואים עליו שהחיוך הזה לא אמור להיות שם.
"היי ג'ים" חייך ביש. "מה שלומך?" חייך ביש בחזרה.
לונה עדיין לא התרגלה למצב. היא רגילה שברגע שהשניים נפגשים מתחיל חתיחת כאסח רציני.
ביש הנחית לג'ים כיף וחיבק את לונה.
גבתו של ג'ים קפצה. כאילו לא היה מרוצה. אך ניסה להמשיך לחייך. מה שלא כל כך עבד. הוא כיסה את פניו ואמר: "בואי לונה" ולונה מיהרה אחריו.
"מה הקטע שלו?" שאל ביש עם ידיים על מותניו את קייסי שלידו.
"אני חושב שהוא עדיין שונא אותך" הסביר קייסי.
"באמת? למה?" שאל ביש בתמימות מוחלטת.
"בכל זאת. אתה אוהב את לונה" ניסה קייסי להסביר למרות שהוא מבין שהוא מסביר לטיפש מוחלט בעניין.
"אה. זה." הבין ביש. "יש משהו במה שאתה אומר".
"וואלה" צחק קייסי. וביש הצטרף.