שתיים על הכוונת

פרק 55-אף אחד לא מבין את ביש

"צריכים להוציא מידע מהמרגל" קיצר ביש.
"אנה לא באה לעזור לך?"
"כן.. היא לא ממש עזרה" ביש נאנח אנחת יאוש.
"מה זאת אומרת?"
"איזה חופרת" ג'ים חשב לעצמו אך לא אמר דבר בקול.
"היא לא ממש עוזרת. זה הכל" סיכם ביש ולריסה קראה את מחשבותיו.
"אתה הולך נגד אמא שלך?!" היא קראה בהפתעה בקול חזק. עד כדי כך שלא ידע אם אימו יכלה לשמוע מה שאמרה מתוך הארמון.
ואז אפילו ג'ים היה מופתע.
"ששש.. תהיי בשקט. ואם את מעוניינת לדעת- כן, אני הולך נגד ההוראות של אימי. מה עם זה? היא לגמרי משוגעת!"
"זה לא בסדר" זעפה עליו לאריסה. "היא רק רוצה שתשמור על האופי האלפי שלך. היא דואגת לך מאוד. ודואגת גם לעתיד הממלכות. תיארת לעצמך מה יקרה כאשר בן אנוש יכנס בטעות לארמון ויראה את ג'אן שכוב כך על הרצפה? 'איזה מן שוחרי שלום הם?' זה מה שהוא יחשוב לעצמו" הוכיחה אותו לאריסה.
"את סתם מדברת" נאנח ביש. "אין שום סיכוי שבן אנוש יבוא לפה."
"גם לא אלבין?" לאריסה הרימה גבה.
"אבא יבין אותי!" ביש לפתע כעס.
"אבא על בטוח יבין אותי" ביש השפיל מבט והוריד דמעות קטנות ומלוחות. מסתבר שהוא לא יכול להחזיק הרבה זמן מבלי לבכות.
"לעזאזל, למה את לא יכולה פשוט לעשות מה שאגיד לך?" ביש המשיך להוריד דמעות.
"יש לי רעיון. אם יש לגברת אנה רעיון- נלך על הרעיון שלה. אם לא- נלך על שלך בלי לגלות לה."
"יאללה" ביש היה אופטימי לגבי העובדה שלא יהיה לאימו רעיון כלשהו.
הם שלושתם הגיעו, וראו את אנה. עדיין חושבת.
"אין לה רעיון, נכון?" שאל ביש בהרמת גבה כאשר הם היו רחוקים מאנה- בכדי שלא תראה אותם.
"לא, אין לה" לאריסה הייתה מופתעת.
"יופי, אז הולכים על התוכנית שלי"
"ידעת שזה הולך לקרות, נכון?" שאל ג'ים. ביש הנהן והתחיל בתוכנית.
"לאריסה, למדת להיכנס לתוך מחשבות, נכון?" שאל ביש.
"כן, למדתי"
"תוכלי בבקשה להזכיר לאמא שלי שהיא צריכה לחזור ולפקח על היחידות?"
"אתה רוצה להרחיק אותה?" לאריסה פלטה אנחה.
ביש חיכה שתעשה זאת.
"בסדר בסדר" אמרה והכניסה לה את המחשבה לראשה. כצפוי- אנה עזבה את המקום בריצה.
"בנוסף לזה- תוסיפי לג'אן פקודה לגלות לנו כל מה שהוא יודע" לאריסה עשתה גם את זה.
"אממ?" ביש לא הבין מה קורה. "למה זה לא עובד?" שאל ביש. אבל איכשהו ציפה לזה.
"המוח קשור עמוק ללב. כאשר אני לא מבינה את לב היצור והוא לא מתחבר כמו שצריך עם הגיון המוח הכוח שלי לא יעבוד עליו."
"הגיוני" ביש הקשיב, מרוכז.
"תודה לאריסה, את יכולה לחזור להתאמן, אין עוד צורך בך כרגע. חשוב שתהיי חזקה ל13.4" ביד אמר ולריסה עזבה.
"עכשיו תורך ג'ים" ביש חייך.
"מה אני צריך לעשות?" הוא הרצין, ואז יצא מריכוז: "רגע רגע, הייתי אמור להיות תוכנית ב'?" התעצבן ג'ים.
"אתה צריך רק להעביר לי את ג'אן למקום אחר. אני פוחד שישמעו אותנו.." הסביר ביש. "צריך גם לנקות פה את כל הבלאגן.." ביש פלט אנחה, מסתכל מסביב ורואה הרבה דם פזור בפינת המסדרון.
"לא הבנתי. אתה גם רוצה שאני אנקה אחריך?!" ג'ים רתח.
ביש צחק, "נתחיל בלעביר את ג'אן"
"טצ', לאן?" ג'ים עשה פרצוף חמוץ.
"אולי לים פיסד?" שאל ביש.
"דווקא לשם?" חשב ג'ים לעצמו, אבל לא התווכח, הוא ידע שביש יודע מה הוא עושה. ג'ים עשה את הקסם שלו וג'אן והם עברו לים פיסד.
"למה דווקא לשם?" שאל ג'ים ברגע שהם נחתו על החוף.
"נחפש אחר ספינה מסויימת.." אמר ביש כאשר התחיל לחפש.
"אתה מתכוון לספינת הערפדים ששטה בים פיסד? מה אתה צריך בהם?"
"כן.." אמר ביש, מסתכל לכל הכיוונים.
"למה אתה צריך אותם שאלתי?!" ג'ים התעצבן.
"קייסי סיפר על העבר שלו. אני רוצה לגלות עוד עליו. ואני חושב שהמקום המתאים ביותר הוא כאן. חוץ מזה- זה בטח יכול לחזק את הקשר שלנו." ביש נזכר שהוא כבר הרבה זמן לא ראה את קייסי.
"ואיך זה קשור לג'אן?!"
"זה לא קשור, אני רק הייתי צריך טרמפ לפה. בוא נטפל בו מהר ואז נלך לספינה, אני מת ללכת כבר!!"
"ואיך נעשה את זה בדיוק?! נשחה?" ג'ים הרגיש על סף שיגעון.
"אתה לא רוצה לבוא איתי?" ביש שאל בטון די עצוב.
"לא" אמר ג'ים נחרצות. "אני לא קשור לזה. בשביל קייסי? מה זו השטות הזאת?"
"עבורי זה בשביל קייסי, עבורך זה יכול להיות סתם תירוץ להתחזק. לא תיקח אותה?" ביש הרים גסה.
ג'ים השתכנע. "טוב פסדר" אמר בטון מזלזל. "אני מניח שקרבות עם ערפדים חזקים לא יהיה גרוע לפני שנצטרך להילחם בממלכה שלמה" חשב ג'ים לעצמו.
"בוא נסיים עם ג'אן מהר" אמר ביש כאשר הוציא שיקוי ירוק, שיקוי אמת.
"תזכיר לי למה לא השתמשת בשיקוי אמת קודם לכן" ג'ים באמת היה נראה על סף שיגעון מביש.
"כי ממש לא מזמן דקר סיים לחזק את כל הבקבוקים של שיקויי האמת" אמר ביש במבט תמים. "למה הוא כועס?" שאל ביש לעצמו בחוסר סבלנות.
"ולמה לא חיכית לדקר??"
"לא היה לי סבלנות לחכות"
"אז למה העברנו אותו אם יכלת לסיים איתו בארמון?"
"בשביל התירוץ שתבוא איתי לים"
"רגע אז זה אומר שאני צריך גם להחזיר אותו?"
"כן, תחזיר גם אותי- אקח על עצמי את החלק של הניקיון".
"אוףףף איתך!! אתה כל כך מעצבן!!" ג'ים התרגז וביש גיחך.
ביש השקה את ג'אן בשיקוי המחוזק.
"אבא שלך.." אמר ביש, שוקל מילים. "אממ.." "מאוד נחמד" אמר לבסוף.
"אהה.. תודה?" ג'ים חייך חיוך מעולץ ולא הבין מה ביש רוצה ממנו.
ג'אן התחיל לשפוך מידע, כמויות עצומות של מידע. ביש ידע שהערפדים מתכננים תקיפה. הוא ידע על כוחותיהם של יושבי הארמון, על הצורה בה נבנה הארמון ועל עוד פרט, לא חשוב במיוחד- כמה דמעות ג'אן יכול להוציא כאשר מדבר על חייו האומללים בחסותו של אש.
"יופי, הכל חרוט בזכרוני" אמר ביש עם חיוך על פרצופו.
"לא כדאי שתכתוב את זה איפשהו? אתה יודע- למקרה שתשכח" הציע ג'ים.
"אל תדאג, לא אשכח"
ג'ים לחלוטין לא היה משוכנע והכריח את ביש לכתוב לו בהודעת sms את כל מה שג'אן אמר. ביש בלית ברירה הקשיב לו ועשה כדבריו.
"הנה, כתבתי, אני רוצה כבר ללכת!" אמר ביש בציפייה מרובה.
"טוב טוב" אמר ג'ים בטון מיואש לחלוטין.
ג'ים החזיר את כולם לארמון.

"אגב, אתה לא פשוט יכול להעביר אותנו לספינה?" שאל ביש כאשר הוא הניח את ג'אן לנוח בחדר המשרתים.
"לא, אני צריך לדעת את המיקום המדוייק של הספינה, היות שהיא באמצע הים אני לא יכול פשוט לשגר אותנו אליה.." אמר ג'ים והחזיר את השניים לחוף.
"אה, הבנתי" "אז כן, צריך לשחות" אמר ביש וקפץ למים.
"אתה אומר את זה כאילו הגעת למסקנה הזו ראשון!" התעצבן ג'ים וקפץ גם הוא. "לעזאזל איתו" סיכם ג'ים את המריבה האלף שלהם.
השניים התחילו לשחות, לא מעט יש לציין, עד שהגיעו לספינה המדוברת. זאת אומרת.. כנראה דזן הייתה הספינה הזאת.
הם עלו, הספינה הייתה נראת כמו מועדון מסיבה, קישוטים בכל עבר ובחורים רוקדים עם כוסות בירה בידיים. בקיצור- ספינה טיפוסית ששטה לה בים.
"סליחה?" אמר ביש כאשר עלה על הספינה. ג'ים הצטרף לידו. "האם זו ספינת הקרב הערפדית ששמעתי עליה?" שאל ביש בקול חמוד את הבחורים שלא מזמן רקדו להם בהנאה וצחוק. נראה שהם עדיין צחקו. אך הפעם על ביש. "גם אתה לא ערפד וגם אתה ילד קטן." העיר הראשון והמשיך לצחוק להנאתו. "מה אתה עושה כאן בכלל?" הוסיף השני והצטרף לחברו בצחוק.
"אז זו כן הספינה הזאת. תודה" אמר ביש והלך, ג'ים הצטרף מאחוריו.
"איזה כיף שהם לא מכירים אותי" חשב ביש לעצמו בעוד הולך ללב הספינה.
"תסלחו לי. אני רוצה לדבר עם הקפטן-" צעק ביש כאשר פתח את הדלת בחוזקה וחוצפה.
בתוך החדר עמד גבר זקן, צועק על 2 ילדים. כולם ערפדים כמובן. זה לא שינה לביש בדרך כלל אם הוא ערפד או אלף או בכלל בן אנוש, כך שהיה אמור לרחם על השניים, אבל הפעם ביש לא יכל להפסיק לצחוק לעצמו על כך ששני הילדים האלה לא הפסיקו לברוח מתורנות מטבח. כך שמע מהאיש הזקן לפחות..
"מה הבעיה?" פנה הגבר הזקן לביש.