"תחזרי לג'ים" הציע ביש בלי הבעה ברורה. אבל לונה לא הייתה עסוקה בלפרש את המבט.
"אני אהבתי אותך.." היא התחילה לבכות. "עשית בשבילי כל כך הרבה. ועכשיו.. אתה פשוט לא ברור".
"מצטער.." ביש שתק לכמה שניות ואז ניסה לומר "ג'ים ישמח לקבל אותך. בשלום ובברכה. הוא לא אותו אדם כמו פעם."
"ועדיין.. כואב לי הלב" אמרה לונה, מרוסקת לגמרי.
"ביש, בכנות, אני כבר לא יודעת מה להגיד לך, חצי ממני שונאת אותך שנאת מוות וחצי שני מאוהבת בך עד שיגעון. זה פשוט טירוף! מה אני צריכה לעשות?" היא אמרה, נשמעת חסרת אונים לחלוטין.
ביש הצטער לשמוע שהכל הסתבך ככה, ושכל כולה של לונה היה תלוי בביש ובתקווה שיהיו יחד- כמו שהוא הרגיש פעם. שהרגיש שהוא פשוט חייב להתחתן עם לונה- עכשיו, קשה לו להרגיש את אותה התחושה. בנוסף, היה לו חבל שלא היו לו הרבה מילים להציע, "הכל תמיד נופל על הצד הטוב ביותר- את תראי. בנתיים- לכי לנוח." זה המשפט הכי טוב שהצליח להכין בראשו, לכן גם אמר אותו בביטחון- כמעט כמו תמיד בעצם.
לונה עשתה כדבריו, מבולבלת לגמרי ובסערת רגשות עמוקה וקשה מאוד.
יום האימונים עבר כרגיל כמו יום בהיר לאחר הסערה (חתיכת סערה). ההתקדמות של הקבוצות הייתה ניכרת. קבוצת הלחימה למדה טקטיקות ירייה מעולות בחץ וקשת ורובי m16 שללא ספק הולכים להביא תוצאות טובות למלחמה, קבוצת הריפוי למדה כישורי רפואה מדהימים שהולכים לשפר את מצב המלחמה- הם ללא ספק אחד הקלפים החזקים במלחמה הזו. אבל הם לא היו הקלף היחיד- היחידות מהאירגון האבירי- יחידת הריפוי והמחשבים שבנתיים מבצעים את משימותיהם בקצב שיא. יחד איתם משפחת לן שיפעלו מהצד- שבנתיים, הם לא ממש עושים משהו- רק מחכים לזמן לפעול. ואחרונים חביבים- 'חבר' של אנסטסיה וטנייה שיפעלו לבד כזוג - מילה שלאנסטסיה היה חשוב להוסיף.
ג'ים שנא שמשפחתו לא עשתה דבר, אז מדי פעם ביקש אישור מאביו לעבור ולהיות יחד עם חבריו לכיתה ומצא בזה הזדמנות טובה להיות עם לונה.
"המשימה הבאה היא קרבות בזוגות" אמר ביל וחילק את כולם לזוגות.
ג'ים ולונה היו זוג, באופן אירוני- כי לונה ממש רצתה להרוג אותו, או בעצם לא כל כך אירוני- כי היא רצתה להרוג את כולם בערך.
ג'ים ניסה לדבר עם חברתו (שאהב אותה אהבה לא הדדית במיוחד- כמו תמיד) בהיגיון, בדרך כלל לונה נתפסת כאדם מאוד הגיוני- אבל כעת- אי אפשר היה לדבר איתה בהגיון. היא פשוט הניפה את חרבה בכעס לכל עבר בניסיון לפגוע בג'ים- מה.. שלא כל כך צלח. ג'ים התחמק מההתקפות וניסה להגיד משהו. אבל ברגע שניסה להגיד משהו מרגיע שהיא קטעה אותו ואמרה: "אתה אמרת לביש לעשות את כל זה? אני יודעת שאתה אוהב אותי ג'ים, אבל אם אתה אוהב אותי אתה לא צריך לגרום לי לסבול!" פנייה זעפו ועינייה נראו מלאות אש.
"זה לא אני, אני נשבע!" התגונן ג'ים בפחד מול פנייה העצבניות של לונה ואז אמר בשקט יותר "אבל כנראה זה קרה לטובה.." ניסה להסביר.
לונה עמדה שם מבולבלת, החלישה את האחיזה החזקה מדי בחרב "מה זאת אומרת לטובה?"
"טוב.. אם תוכלי- זה יהיה מעולה אם תתני לי הזדמנות שנייה. אני בטוח שיהיה לך שונה. פשוט נסי להירגע." אמר ג'ים כאילו מנסה לאלף כלב.
לונה לא אהבה את ההשוואה. היא נשכה את שפתה התחתונה בעצבנות.
"מעולם לא היית כך" הוא אמר לה. "גם כשסתם הצקתי לך. אף פעם לא היה לך את האומץ..? לא, פשוט לא רצית. היית מאופקת. מה השתנה?"
"טוב.." צמרמורת עמוקה עברה בלונה. פתאום היא קלטה שכל מה שחוותה באמת שינה אותה.
"ביש לא שווה את זה יותר. הוא זרק אותך בשנייה. אני פה לצידך"
"וואו, אתה בכלל לא נשמע כמו מניפולטור" אמרה לונה לעצמה וגלגלה עיניים. ואז אמרה לג'ים "טוב, אתה צודק, ביש באמת לא שווה את זה" היא התאוששה. בערך.
"אני חושבת שאני אלך לי קצת לנוח.." אמרה.
היא נחתה על המיטה שלה, חושבת על הכל. היא חשבה על הכל והתחילה לבכות. אחרי זה ואחרי אינספור מחשבות- היא הבינה כמה דברים היא הבינה שהיא לא צריכה את ביש. גם לא את ג'ים. שהיא צריכה לחיות לבדה איפה שהוא.
"אני כל כך מבולבלת לאחרונה.." תפסה לונה בראשה. "מצד אחד כולם מבלבלים אותי! אף אחד כבר לא נשמע אמין!" היא נזכרת בשיחות שלה עם ביש וג'ים. "כל כך מבלבל!"
"מצד שני- אם הם כן שווים התייחסות. אני כן צריכה לעזור להם ולהיות איתם.."
לונה לא ממש הצליחה להרדם ומחשבותיה לא פסקו.
לפתע נשמעה דפיקה בדלת. "את בסדר לונה?" שאל ביש מבעד לדלת.
ללונה לא היה כוח לפתוח לו. והיא בספק כמה היא רצתה בכלל.
"אני בסדר" היא אמרה.
ביש ידע שהיא משקרת, היא בכלל לא נשמעה בסדר, אפילו לא קרוב לזה בעצם.
"אממ.. אני יכול להיכנס?" שאל ביש אחרי כמה שניות בודדות של שתיקה.
"ידעתי שבסוף הוא ישאל את זה" היא חייכה והתאמצה בשביל לפתוח לו.
"אני מצטער שקמת בשבילי" אמר ביש. "עצה לפעם הבאה- אולי אל תנעלי את הדלת?" גיחך ביש. לונה חייכה וצחקה צחוק חרישי.
"מה רצית?" היא שאלה בלי להסתכל בו.
"אותך" ביש אמר ואז התחרט על בחירת מילים גרועה, אחרי שלונה הרימה גבה. "כלומר.. כבר לא בקטע כזה.." הוא גירד בראשו. "אבל אני לא שחכתי ממך. אני עדיין מחבב אותך ועדיין צריך אותך- אל תזכרי 7.10 הולך ותקרב" "לכן- אל תעזבי בבקשה" ביש התחנן.
לונה חייכה, ואז גיחכה למעט "אתה עדיין אוהב אותי? איך?"
"מה זאת אומרת?" שאל ביש. מבולבל.
"איך אתה עדיין אוהב אותי?"
"לונה" ביש שם יד על חזהו- לכיוון הלב "את יודעת איך הלב בנוי?"
"איך?" לונה שאלה למרות שלא הבינה את הקשר. היא ידעה שביש חכם וסמכה עליו.
"יש בלב שני חדרים. ואל הלב מחוברים ורידים ועורקים".
"אוקי, איכס" לונה נגעלה מהמחשבה והתחילה לחשוב שביש לעולם לא יגיע לעיקרון.
"כל אחד מכם פה הוא כמו עורק או וריד שמחובר לליבי. אבל את יודעת מה קורה אם עורק או וריד מאיימים להיסתם?"
"כן.." אמרה לונה בחשש. "אתה תמות"
"נכון מאוד" אמר ביש. "אז תחשבי על זה כעל משל קטן. אני תמיד אוהב אותך. כמו את כולם. אבל אם תחליטי שאת הולכת להיסגר ולברוח- אני לא יעמוד בזה" ביש שיחק אותה מת. לונה צחקה. ביש חייך "רק שתדעי- אני באמת אהיה ממש עצוב" אמר ביש בכנות. "כן, הבנתי" זה רק הגביר את צחוקה. "בסדר, אני לא אעזוב". היא אמרה לבסוף. "סוף סוף חזרת לעצמך" הוא אמר לעצמו ובהה בלונה בעיניים רכות.
"מה?" היא שאלה. לא מבינה מה ביש רוצה ממנה.
"כלום" ביש הסיט מבט. "התגעגעתי לראות אותך צוחקת"
"אחרי שננצח את הערפדים נוכל לצחוק הרבה ביחד, נכון?" לונה חשפה שריר וחייכה.
"הוצאת לי את המילים מהפה". אמר ביש. מסופק.
YOU ARE READING
שתיים על הכוונת
Adventureלפני שנים רבות, כשהעולם עוד היה תוהו ובוהו, כוחות האופל יצרו את לילית אשר מדמה נוצרו הערפדים המרושעים. לאחר זמן מה, כשנמאס לכוחות האפלים ממנה, יצרו גם את בני האדם שיצאו עם חוש צדק חזק יותר ממה שהכוחות ציפו... יום אחד אולדין בן האנוש, ערך ניסוי על ח...
