שקר תמורת שקר

חלק 30: התוודות

החתול הופיע על המרפסת שלה באמצע הלילה יומיים לאחר מכן. בלי הודעות, בלי אזהרות. החיוך שלו נעלם והוא היה כמו חמנית תקועה בצל, כשכתפיו צנחו והאנרגיה שלו הייתה בקרקע. זה הזכיר לה את הלילה בו הגיע אליה באמצע סופה. הלילה בו הם התכרבלו והוא נתן לה ללטף את שיערו בכדי לגרום לו לגרגר ולעזור לו להירגע.

היא נגעה בזרועו. "היה לך עוד ויכוח עם אבא שלך?"

הוא מצמץ. "לא, לא. אני פשוט, אמ..."

"מה?"

הוא נמנע ממבטה, טפח על ירכו, ונשך את שפתו התחתונה.

"חתול." היא תפסה את ידיו בכדי שיפסיק להילחץ כל כך. "מה קרה?"

המילים נשפכו ממנו כמו מים מסכר שבור. "אני לא חושב שאוכל לעשות את זה יותר."

גבותיה התכווצו בדאגה.

"את ואני," הוא הסביר. "מערכת היחסים המזויפת הזאת."

משהו קטן וכבד, כמו אבן, שקע בבטנה. "אתה רוצה להפסיק?"

"אולי... אולי זה לטובה. זאת אומרת עם כל נבלי העל ששמים אותך בתור המטרה שלהם, וכל תשומת הלב מהמדיה, והכתבות המטופשות האלה..."

"הו."

טון הדיבור שלה נעשה חלול, וידיו נעו בטירוף מולה.

"לא שאני מאשים אותך בזה," הוא אמר. "שום דבר מזה הוא באשמתך."

"אבל אתה עדיין רוצה לסיים את זה."

"לא בגללך." הוא חיכך את עורפו. "זאת אומרת, זה כן קשור אלייך, אבל לא ככה. לא כמו שאת חושבת."

היא נלחמה ברצון לחבק את עצמה. זה לא צריך להרגיש כמו פרידה רגילה, לא כשמערכת היחסים שלהם הייתה מזויפת מלכתחילה, אבל ליבה כאב כמו פצע שנפתח שוב ושוב.

זה כאב.

"אז למה?" היא שאלה.

"בגלל שכבר ביקשתי ממך יותר מדי. אני לא... אני לא רוצה שתרגישי שאת צריכה להסכים לכל הבלגן הזה או למתוח את הגבולות שלך רק בשבילי."

אנחה של הקלה נפלטה מפיה. "רגע, זה הכל? הו, חתול, לא. אתה לא צריך לדאוג לגביי. אמרתי לך שתמיד אשמח לעזור."

"אני יודע, אבל אולי בגלל זה יהיה הכי טוב פשוט לסיים את זה עכשיו." הוא הסתובב והחזיק את מעקה המרפסת. "הדברים ממשיכים לצאת משליטה יותר ויותר. כמה רחוק אנחנו אמורים ללכת בכדי להחזיק את השקר? איפה אנחנו שמים את הגבול?" הקול שלו התרכך, והוא הסתכל עליה לרגע. לא, על שפתיה. "כמה חוקים נצטרך לשבור?"

הו.

הו.

"הנשיקה," היא גמגמה. "זה מה שקרה."

הוא נמנע ממבטה.

אז זה היה נכון. הוא בטח נרתע מההצעה שלה שהם יתנשקו פעם נוספת. (אפילו אם היא רק הציעה את זה בכדי להרגיע את הרוחות.)