נקודת מבט טאהיונג:
נעלתי את הרכב בלחיצה ונכנסתי אל תוך הבית לאחר שווידאתי שנשמע ציפצוף.
אמי ישבה לצד שולחן המטבח יחד עם קאי, כמה דפים מפוזרים לצידם וקאי שקוע בציור שלפניו.
״שלום״ חייכתי אליהם.
״אבא!״ קאי הושיט אליי ידיים.
הרמתי אותו ונישקתי את מצחו ״בוקר טוב, קטנציק״.
״הספקת לאכול משהו?״ אמי שאלה.
נאנחתי וניגשתי אל מכונת הקפה ״לא. אני אכין לי משהו עכשיו״.
הכנתי צנים זריז עם ריבה והתיישבתי עם כוס הקפה לצד קאי.
היום הייתי חייב לקום מוקדם אפילו ששבת על מנת לטפל במשהו זריז.
השעה הייתה עכשיו 9 בבוקר מה שאומר שאנחנו צריכים להתארגן בקרוב כדי לצאת ולפגוש את גונגקוק.
סיימתי לאכול במהירות ושטפתי את הצלחת והכוס.
״את בטוחה שאת לא רוצה לבוא איתנו, אמא? גונגקוק ישמח לראות אותך.״
״אני יודעת״ היא אמרה ״אבל אתם צריכים להיפגש קודם לבד כמשפחה בפעם הראשונה״.
הנהנתי בהבנה.
״תגיד לו שאני מוסרת חיבוק ענק״.
״אני אגיד לו״ חייכתי ואז פניתי לקאי.
״אנחנו עוד מעט צריכים לצאת. בוא נלך להתארגן ,בסדר?״
הוא קפץ מהכיסא והחל לעלות במדרגות.
עליתי אחריו בחיוך. הוא כל כך חמוד.
״אבא אני רוצה ללבוש את החולצת דינוזאורים החדשה שלי״.
״כן?״ ניגשתי אל הארון ופתחתי אותו ״לולי איזה מכנס אתה רוצה? קצר או ארוך?״
״קצר כי יהיה חם״ הוא הסביר לי בקול הבוגר שהוא התחיל להשתמש בו לאחרונה.
קאי עוד שלושה חודשים חוגג יום הולדת ארבע.
הרבה פעמים אני חושב שהוא בוגר לגילו. הוא מבין דברים מהר ומדבר בצורה בוגרת למרות שהוא גורם לי למות מחמידות.
הלבשתי אותו וסירקתי את שיערו.
״לולי תשים נעליים ,בסדר? אני הולך להביא לך גומיה״.
שיערו של קאי ארך מאוד אבל הוא לא הסכים להסתפר ואני וגונגקןק נאלצנו להשלים עם זה ולאסוף את שיערו הארוך בגומיה.
סייימתי לארגן אותו ופניתי להתארגן בעצמי.
לאחר כחצי שעה כבר היינו ברכב בדרך לבית השיקומי.
קאי נרדם אחרי שעה.
הנמכתי את המוזיקה מעט והמשכתי לנהוג בשקט.
גונגקוק נמצא בבית השיקומי כבר שבועיים. הוא נפגש גם עם מומחה להפרעות אכילה בנוסף לטיפול שהוא מקבל שם על מנת שזה יהיה אפקטיבי יותר.
היא ביקש שאתן לו זמן להתאקלם ולכן לא ראיתי או דיברתי איתו כבר שבועיים. אתמול הוא התקשר ואמר שהוא בסדר עם ביקורים.
שמחתי. התגעגעתי אליו בטירוף. הוא נשמע מאוד מרוחק בטלפון וזה גרם לי מעט לדאוג. אני יודע שחלק מהטיפול זה להתמודד מול הטראומות והנחתי שזה יהיה נוראי בשבילו להיזכר בהכל.
פלטתי אנחת כאב.
הלוואי שהיה אפשר לרפא אותו בקליק. או לפחות לחזור לעבר ולתקן את כל הדברים הרעים שקרו לו.
עצרתי בחניון ומיהרתי לצאת מהרכב. פתחתי את הדלת של קאי ועזרתי לו לצאת מהבוסטר.
״איפה פאפי?״ היא שאל. קולו עדיין ישנוני מהשינה.
״כבר נראה אותו״ חייכתי אליו ברוך ותפסתי את ידו הקטנה.
ניגשתי אל העובדת שישבה בדלפק הכניסה.
היא חייכה באדיבות ושאלה לשמי.
״קים טאהיונג״ אמרתי.
״אתם פה בשביל קים גונגקוק, נכון?״
״כן״.
היא החוותה בידה על דלת צדדית ״תצאו משם אל החצר האחורית. הוא מחכה שם״.
הודיתי לה והרמתי את קאי על מותני.
הוא נראה מבולבל מעט מהמקום הזר ובכנות, גם אני.
זה לא דומה בשום צורה למרפאות האחרות שגונגקןק היה בהן. הייתה פה אווירה משפחתית יותר. תמונות על הקירות ואנשי צוות שלבושים בבגדים רגילים ולא בחלוקים.
שמחתי על כך. לפחות המקום לא מזכיר בית חולים.
יצאנו דרך הדלת אל דשא ירוק עם כמה ספסלים ומקומות ישיבה.
שם, ליד העץ ראינו את גונגקוק יושב על ספסל.
קאי השתחרר מיידי במהירות ורץ לכיוונו ״פאפי!״
גונגקןק הפנה את מבטו וחיוך עלה על פניו. הוא כרע על ברכיו ועטף את קאי בחיבוק חזק.
התקרבתי אליהם בחיוך.
בעיניו של גונגקוק היו דמעות. הוא חייך חיוך קטן לכיווני.
כרעתי לצידם , מהוסס.
קאי עזב לבסוף את גונגקוק ואז הוא תפס את ידו ״עכשיו הולכים הביתה?״
חייכתי והתרוממתי ״פאפא נשאר פה, קאי״.
״למה?״ ראיתי את הבלבול על פניו.
גונגקוק התיישב על הספסל חזרה ומשך את קאי לכיוונו ״זה רק לקצת זמן, לולי. אני קצת לא מרגיש טוב ופה אני יכול לנוח״.
״אתה יכול לנוח במיטה בבית״ קאי טען.
״זה נכון״ גונגקוק הנהן ״אבל פה יש רופאים שעוזרים לי״.
״אתה חולה, פאפי?״
״קצת״ גונגקוק הנהן ״ואתה תבוא כל הזמן לבקר אותי, נכון? ונדבר מלא בטלפון״.
קאי הנהן.
התיישבתי על הספסל והבטתי בגוגנקוק במבט רך.
״היי״ אמרתי בשקט, לא ממש יודע אם הוא רוצה שאחבק אותו.
״היי״ הוא נראה נבוך. למה הוא נבוך?
״איך אתה מרגיש?״
הוא נד בראשו ״אני לא יודע״.
הנחתי שזאת תשובה הגיונית. הרגשתי את המרחק בינינו למרות שישבנו די קרוב וזה כאב לי.
לא ידעתי ממש איך לדבר איתו, מה להגיד ומה לא, מה יגרום לו להרגיש רע....
הבטתי אל עיניו שהסתתרו מעט מאחורי שיערו. איך השיער שלו אורך כל הזמן?
גונגקוק הסיט את עיניו משלי כשהוא סמוק מעט והחל לשאול את קאי איך בגן ואיך עם סבתא.
שתקתי ונתתי להם לדבר.
קאי נראה מאושר מכך שגונגוקוק מקדיש לו 100 אחוז תשומת לב. הבטתי בהם בחיוך שקט.
השעה החלה להתקרב לארבע אחר הצהריים והיינו כבר צריכים ללכת בקרוב כדי שקאי יוכל ללכת לישון בזמן.
נערה גבוהה התקרבה אלינו לפתע.
ידה אוחזת בידו של ילד שנראה כבן גילו של קאי.
״זה חבר שלי מהגן״ קאי אמר בחיוך ביישן.
״באמת?״ הופתעתי.
קאי רץ לכיוונו ונראה נרגש.
צחקתי ונעמדתי.
הנערה התקרבה אלינו ונראתה מעט נבוכה ״היי אני שלי. זה אחי הקטן, הוא גרר אותי לפה לראות את קאי״.
״היי״ לחצתי את ידה בחיוך ״אני טאהיונג וזה בעלי, גונגקוק ״ הצבעתי על גונגקוק.
״אני יודעת״ היא עדיין נראתה נבוכה ״נפגשנו לפני כמה ימים״.
גונגקוק חייך.
״או״ מלמלתי ״את מאושפזת פה?״
היא הנהנה ״כבר תקופה. המשפחה שלי באה לבקר לעיתים רחוקות כי הם גרים ממש רחוק״.
״לא היו מרפאות קרובות יותר אליכם?״ תהיתי.
״יש״ היא אמרה ונראתה נינוחה יותר ״אבל רציתי את זאת. שמעתי עליה דברים ממש טובים״.
הנהנתי בהסכמה.
היא העיפה מבט לעבר קאי ששיחק עם אחיה של שלי ״הוא בדיוק כמו שתיארת אותו״ היא פנתה לגונגקוק.
הוא צחק.
הוא.... צחק?
הרבה זו לא שמעתי אותו צוחק. כנראה שהמקום הזה באמת טוב.
״כן״.
היא נדה בידה ״אני אלך להוריי. זה בסדר אם אחי ישחק כאן בינתיים?״
״בטח״ גונגקוק חייך חיוך רחב.
היא החזירה חיוך מבויש ופסעה לכיוון הזוג שישבו על הספסל בקצה השני.
״אני רואה שרכשת חברים״ הערתי בחיוך.
הוא הנהן ״שלי מדהימה. מי היה מאמין שהיא רק בת 20״.
״חשבתי שהנשים והגברים שוהים במתחמים נפרדים״ הייתי מבולבל.
״זה נכון. אבל יש הרבה פעילויות קבוצתיות. שם יצא לי להכיר אותה״.
חייכתי אליו חיוך רך ״אתה משתתף בפעילות הקבוצתיות?״
הוא הסמיק ״אל תגיד את זה ככה. אני לא כזה מתבודד חברתי״.
״אני פשוט שמח״ הודיתי ״נראה שטוב לך כאן״.
הוא הנהן שוב ״הצוות מדהים וגם המטופלים כאן. אני מרגיש בקבוצת תמיכה אבל בקטע טוב.״
״בלי כל הקטע של ״היי אני אלכסנדר ואני אלכוהוליסט כבר 5 שנים?״
זה גרם לו לצחוק.
התגעגעתי כל כך לצחוק שלו.
אמרתי את זה כבר?
״לא. בלי הקטע הזה״.
״יש פה עוד מטופלים עם הפרעות אכילה?״ התעניינתי.
״כן. שלי האמת. ועוד שני בחורים שנמצאים בחדר הסמוך לשלי״.
״אתה רוצה להראות לי איפה החדר שלך?״ שאלתי בהיסוס.
הוא חייך ״בטח״.
לאחר שהחזרנו את חברו של קאי להוריו פסענו יחד שלושתינו אל חדרי המגורים.
״המקום הזה באמת נראה כמו בית״ אמרתי והצבעתי על הציורים שעל הקירות ״זה אתם עשיתם?״
הוא הנהן ואז הצביע על קצה המסדרון ״החדר שלי שם״.
נכנסנו אל חדר קטן ונעים.
מיטה, ארון ושולחן כתיבה עם כמה ספרים.
העברתי את ידי על המדף שהייתה מונחת עליו תמונה בודדת.
תמונה של המשפחה שלנו.
אני , גונגקוק וקאי, מחויכים ולובשים כובעים מטופשים.
״אני מסתכל עליה כל פעם שאני מתגעגע אליכם״ הוא אמר בשקט.
שלחתי יד בלי לחשוב וליטפתי את כתפו.
הוא לא נרתע אבל גם לא התקרב. הנחתי שכאן נמתח הגבול.
״הבאנו לך כמה דברים״ אמרתי ופתחתי סוף סוף את התיק שהיה על כתפי.
קאי קפץ ומיהר להוציא כמה דפים משם ״זה ציורים שתוכל לתלות, פאפי״.
גונגקוק התכופף ונישק את מצחו ״תודה, לולי. הם ממש יפים״.
הנחתי על השולחן כמה ספרים שידעתי שהוא אוהב, קלטות של סדרות וסרטים האהובים עליו ומתנה עטופה.
״מה זה?״ הוא חייך בהפתעה.
״תפתח״ חייכתי.
הוא פתח את העטיפה בעדינות האופיינית לו והוציא ממנה זוג כרטיסים.
״קנית כרטיסים להופעה של אדל?״ ההפתעה וההתרגשות נשמעו היטב בקולו.
חייכתי ״אני יודע שרצית ללכת כבר כמה שנים אבל כל פעם צץ משהו״.
הוא הביט על הכרטיסים שוב ״זה לעוד 4 חודשים״ הוא ציין.
״נכון״ הנהנתי ״זה עוד תמריץ להחלים, לא?״ קרצתי.
״תודה, טאה״ הוא הביט בי במבט שגרם לי לרצות פשוט לחבק אותו.
״בבקשה״ רק החזרתי לו מבט רך.
הוא הניח את הכרטיסים על השולחן.
״אני מניח שאתם צריכים ללכת?״ הוא שאל בקול עצוב מעט.
הנהנתי בהתנצלות ״כן.... קאי צריך לישון״.
גונגקוק הרים את קאי בזרועותיו וחיבק אותו בחוזקה ״אני אתגעגע אליך, קטנציק״.
״גם אני אתגעגע״ קאי הכריז ואז נישק את לחיו של גונגקוק.
זה גרם לחיוך מאוהב לעלות על פניי.
בשניהם.
גונגקוק חיבק את קאי חזק יותר.
עיניו פגשו את שלי.
קאי ירד מזרועותיו של גונגקוק וטיפס על המיטה, מביט מהחלון.
פרשתי ידיים אל גונגקוק.
להפתעתי הוא נענה והתקרב אליי, כורך את ידיו סביב גבי.
הקפדתי להשאיר את ידיי על חלקו העליון של גבו למרות שרציתי כל כך להעביר את ידיי על גבו ולראות אם הוא עלה במשקל.
״תודה שבאתם״ הוא לחש אל כתפי.
״התגעגעתי אליך, בייבי״ השבתי בלחישה.
הוא התנתק ממני במהירות ועל פי המבט שעלה על פניו ידעתי מיד שאמרתי משהו לא בסדר.
״אל תקרא לי ככה! אני.... בבקשה..... רק בינתיים.... אני מצטער״.
״זה בסדר״ מיהרתי להרגיע אותו ״אני מתנצל שלא שאלתי לפני״.
״לא סליחה, אני...״ הוא נראה אבוד ״זה .... פשוט.... באקהיון היה קורא לי ככה״.
באקהיון היה קורא לו ככה? לא ידעתי את זה.....
״סליחה״ הוא נראה כל כך מבויש ״סליחה שפתחתי את זה״.
״זה בסדר״ הבטתי בו ברוך ״זה ממש בסדר. אני יודע שזה לא פשוט להתמודד ולהיזכר בהכל״.
הוא הנהן ואז השפיל את עיניו.
״תגיד לי מה לא לעשות ומה לא להגיד, בסדר? אני לא רוצה לגרום לך להרגיש רע״.
הוא הנהן בשנית והחזיר את עיניו אליי ״בלי נשיקות ובלי... מגע יותר מידיי ובלי... בלי לקרוא לי ככה״ קולו היה מקוטע וחששתי שהוא יפרוץ בבכי.
״בסדר גמור״ אמרתי בקול עדין.
״תודה״ הוא לחש.
שלחתי יד וליטפתי את לחיו בעדינות ״אני אוהב אותך, אני לא רוצה לפגוע בך ואני מתנצל אם גרמתי לך להרגיש רע כשקראתי לך ככה״.
הוא חייך חיוך עדין.
״אנחנו נוסעים, בסדר?״ שאלתי.
״אני אתגעגע אליכם״ גונגקוק ליטף את ראשו של קאי.
״גם אנחנו נתגעגע, מאוד. דרך אגב אמא שלי מוסרת חיבוק ענק״.
הוא חייך ״חזרה״.
הוא ליווה אותנו לדלת הכניסה ושם הוא נפרד בחיבוק מוחץ מקאי.
הוא הביט בי בהיסוס ואז התרומם מעט ונשק ללחיי.
הבטתי בו וניסיתי לקרוא את מה שהוא חושב.
הוא לא נתן לי זמן לזה ונופף לנו לשלום ״ביי, אני אוהב אותכם״ יכולתי לשמוע את ההסמקה בקול שלו.
פאקינג חמוד.
מחשבות על הפרק?
טוב....
סתם שאלה אבל אני מרגישה שאין לי את מי לשאול אז אני אשאל אתכם.
אני מחלימה מהפרעות אכילה כמו שאתם יודעים וזה מן נסתם אומר שעליתי במשקל.
עכשיו...
כולם במשפחה מכירים אותי בתור הרוזנת השחיפית. יש לי עוד שבוע וחצי חתונה של קרובת משפחה ואני מרגישה ממש לחוצה מזה.
אני לא רוצה לשמוע משפטים כמו ״עלית במשקל ״.
אני לא יודעת מה ללבוש כדי להרגיש בנוח וגם שיהיה יפה.
אני גם רוצה להסתיר את הצלקות אז בקיצור נראלי אין לי מה ללבוש חוץ משק ענק [😂]
בקיצקוץ...
עזרה מה אפשר ללבוש?
שיסתיר את הירכיים וגם את הזרועות עם הצלקות....
תודה אנושושים.
