"היי," החתול אמר ונופף במבוכה.
מרינט עמדה קפואה מחוץ למאפייה, יד אחת אחזה בחוזקה את רצועת התיק שלה כאילו ניסתה לחנוק אותה. ליבה פעם מהר יותר ויותר. "היי," היא צייצה.
"מצטער." הוא חיכך את עורפו. "מוקדם מדי?"
"ל-לא." היא נופפה את ידיה מולה. "ברור שלא. פשוט לא ציפיתי..."
היא עצרה ולא הייתה בטוחה איך להפוך את מחשבותיה למילים. בלילה הקודם הם התוודו על הרגשות שלהם אחד לשני. בלילה הקודם הם גם הסכימו לקחת כמה זמן בכדי להבין את הרגשות שלהם. (לא שהוא יודע שהוא לא באמת צריך להחליט. היא הייתה החיפושית אחרי הכל. אבל היא הייתה חייבת להחליט אם היא יכולה לשחרר את אדריאן או לא.)
הוא חיכך את עורפו פעם נוספת, פגש את עיניה וחייך. "אני, אה, חשבתי שאוכל ללוות אותך לבית הספר."
לחייה האדימו. היא הנהנה.
שניהם היו שקטים ברגע שהתחילו ללכת. ידו נתקלה בשלה, אבל היא לא ידעה אם זה היה מכוון או לא. הוא רצה לאחוז בידה? זה היה רמז? כדאי שהיא תשלב את האצבעות שלהם אלה באלה?
ליבה פעם מהר אפילו יותר.
אוח, היה לה הרבה יותר קל כשהיא הייתה צריכה להעמיד פנים. לעזאזל, היא נישקה אותו בלי היסוס בכלל. זה טיפשי להילחץ מלהחזיק ידיים. או אולי זה בגלל שזה הרגיש כאילו שכל דבר שהייתה עושה באותו הרגע רק היה מכביד עליהם יותר. אולי בגלל זה גם הוא היסס.
אם הם היו מחזיקים ידיים, זה לא היה בשביל הקהל. זה היה בגלל שהם רצו את זה.
"אז," הוא אמר.
מבטה קפץ אליו בשאלה.
"את דיי שקטה."
"אני יכולה להגיד אותו הדבר עליך," היא אמרה.
הוא הסתכל הצידה, אבל זה לא הסתיר את הסומק שצבע את לחייו. "פשוט חשבתי על כמה דברים."
"על מה?"
הזרת שלו ליטפה את שלה, בעדינות עטפה את שלה. זו הייתה שאלה עדינה. היה קל להגיד לא, היה קל להרחיק משלו. עיניהם נפגשו. פעימות ליבה התגברו, סומק הופיע על פניה והיא החליקה את ידה בשלו. המתכת הקרה של הטבעת שלו הייתה לחוצה על עורה. הוא לחץ את ידה בעדינות. היא הורידה את ראשה ונשכה את שפתה בחיוך.
הו. הוא באמת רצה להחזיק את ידה.
שערי בית הספר נראו באופק מוקדם מדי. הם האטו את קצב הליכתם עד שעצרו, כשידיהם עדיין שלובות. תלמידים היו סביבם.
"טוב," הוא אמר, "הגעת לבית הספר בשלום."
בדרך כלל זה היה השלב שהוא היה קורץ אליה וקד קידה. עכשיו, החיוך שלו והקול שלו היו אפילו עדינים יותר. היא הרגישה שפרפרים התעופפו בבטנה. הסומק על לחייה התחזק.

YOU ARE READING
שקר תמורת שקר
Fantasia"בגלל שהחתול השחור יוצא עם מרינט." או במקרה בו לילה משקרת, אדריאן נכנס לפאניקה ומרינט תקועה להיות החברה המזויפת של החתול השחור. קרדיט ענקי לכותבת הסיפור המיאו-שלם הזה הולך ל: Boogum ב- archiveofourown זה הקישור לסיפור המקורי שלה באנגלית: https://arc...