שום חלק בסיפור הזה לא שלי, זה סיפור שאני מתרגמת. ממליצה לקרוא את המקור.
@Alone_like_Saturn ספר מקורי שלו.
פרסי יצא מזה והוא ידע את זה. הוא לא יכול היה לשמוע את זאוס צועק לעברו, פנים אדומות בכעס.
הוא לא יכול היה להבין את הברק בידיו או את מבטו הדחוף של האדס, כמעט נואש, כשהחזיק את אחותו הצעירה מאחור.
פוסידון ישב ללא תנועה לצדו.
כן, פרסי היה חסר תחושה והוא ידע זאת. אבל לא היה אכפת לו.
הוא לא יכל לשמוע את זאוס כי אוזניו עדיין צלצלו בצרחות. הצרחות שלהם.
ומה זה משנה אם זאוס הורג אותו? הוא לא יכול היה לחזור למחנה כשלא נשאר כלום מהמחנה.
הסטיה הניחה יד על כתפו של פרסי, רועדת כאילו המגע פגע בה פיזית.
"פרסי, בבקשה. הם היו רוצים שתילחם. לחיות."
היא לא הייתה צריכה לומר יותר, למרות שתכננה.
הוא סובב את ראשו כדי להביט בה, קהות התחושה ניכרת על פניו. הוא היה גיליון ריק ואף אחד לא היה מנחש איך הוא יתמלא הפעם. "אז אני אלחם... אני אחיה."
פרסי מחבר את תווי פניו בחזרה לזו של חייל.
החלקים המרוסקים שלו הרכבו בחזרה, אבל בסדר הלא נכון.
זה, היה משהו חדש.
הסטיה והאדס מחליפים מבט על פני החדר.
הפרצופים שלהם אומרים את אותם הדברים.
הם לא בטוחים אם הם אוהבים את הגרסה הזו.
שתיקה עקבה אחרי השינוי הנוקשה הפתאומי.
כולם שמו לב לאופן הגרוטסקי שבו השתנה פרסי, אבל אף אחד לא יכול היה להבין מה הפך את זה לכל כך...לא נכון.
או מה גרם לשינוי בכלל להיות מורגש.
פניו של זאוס התקררו והוא הוריד את הברק, שהיה מכוון ישר אל חזהו של פרסי לפני כן.
"כמו שאמרתי, שרץ ים. אתה חייב לשלם על הפשעים שלך. הילדים שלי הם בין ההרוגים ובכל זאת פעם אחר פעם אתה יוצא מההריסות לרוב ללא פגע. זה בלתי אפשרי אלא אם היית סוכן כפול."
"אז," פרסי החדש דיבר. "אתה הורג אותי..על הזכייה?"
לא היה גרם של רגש בקול של בן הנוער. בלי סרקזם, בלי מטרד ובלי דאגה.
"אנחנו לא הורגים אותך."
היה הדבר היחיד שזאוס יכול היה להביא את עצמו לומר, מנסה מאוד לכסות את העובדה שהוא לא יכול להסתכל על פרסי הזה.
זה היה כמו להסתכל על משהו דרך הערפל. פשוט ידעת שזה לא בסדר. זה היה שונה רגע לפני אבל לא יכולת לדעת למה או איך זה השתנה.
"אז מה אתה מתכנן לעשות איתי?"
אפילו הקול של פרסי היה שונה. קר ומחושב.
כל מילה נמדדה לפני השימוש. המרכיבים לפצצה שמרכיבים אך אסור להם להתערבב.
עדיין...
זאוס בחן את הברק שלו בזמן שהוא ענה, מנסה להיראות אדיש במקום כנוע. זה עבד רק במבט חולף.
"בגלל הבגידה שלך, ג'קסון, אתה תגורש מהמאה הזו למשך עשרות אלפים, או עד שנרגיש שהחזרת את חובות החיים למי שלא הצלחת להציל."
המועצה הסתכלה אל הגיבור שנפל שלהם, מצפה לכעס, צער, ייאוש, מתחנן, גס רוח. כל דבר שהראה שהוא עדיין רק ילד אנושי. עדיין רק בן 16.
הבעת פניו לא השתנתה כלל. אם פרסי היה רגוע וקל כמו אוקיינוס קריבי רגוע לפני המלחמה הזו, האוקיינוס הזה קפא. שום תכונה על פניו לא חושפת את העומק הבוגדני שמתחת.
"בסדר גמור."
פרסי אמר בפשטות. והושיט את ידיו מעט מהצדדים שלו. כפות הידיים למעלה כדי להראות שהוא לא חמוש וכן לומר שהוא נכנע.
יחד, המועצה החלה לשיר, נשק הכוח שלהם בידיהם בעודם טווים כישוף עתיק יומין. הסטיה כיסתה את עיניה והאדס הסיט את מבטו בצער. הם לא קיבלו אמירה בנושא הזה.
חדר הכס החשיך כאשר הפזמון הגביר את עוצמתו, מושך וסובב את האוויר לצורה מתערבלת. רוח הצליפה בקול את האלים ואת האל-למחצה האחרון. ואז נפתחה מערבולת מאחורי פרסי, והוא נשאב פנימה מכוח הרוח.
הפזמונים פסקו והמערבולת נסגרה מיד. השתררה דממה לרגע כשכל אל לקח את הזמן שלו להרהר במה שזה עתה עשה. חלקם קודרים ואחרים גאים.
האדס היה הראשון לזוז, ניגש לעזור להסטיה כשניסתה להחזיר את לחיים את האח. הוא עצר והסתובב קלות כדי להביט באחיו, מדבר בנימה עניינית. "החרפת את כולנו."
אחר כך הלך לעזור לאחותו בניסיונה להדליק מחדש את הלהבות שלא כבו ברוח.
זה היה כוח אחר שחנק את האש.
רוב הפרקים ממש קצרים, אז אתם מעדיפים שטני יחבר פרקים או שאני אשאיר את זה כמו במקור?
YOU ARE READING
ג'ק, לא ג'קסון-מתורגם מאנגלית
Fantasyתרגום לספר Jack, not Jackson. של המשתמש @Alone_like_Saturn. פרסי מואשם במה שקורה בקרב האחרון. מותם של השבעה, ניקו, ריינה, מחנה. כולם נעלמו. אפילו אנבת', ששרדה עינויים בגיהנום איתו. כעונש, הוא מקולל בסוג של אלמוות. הוא יכול למות רק כשהם מרגישים שהוא...
