אדומת השיער הקטנה-מאת דיאנה גולדובניוק

אדומת השיער הקטנה-פרק שלושים ושש(אור בעיניים)-מאת דיאנה גולדובניוק

בבוקר, אדומת השיער קמה עם תחושה חזקה ולא נעימה בחזה שלה. היא שכבה על מיטתה והתבוננה בתקרה. דקות ארוכות היא לא זזה, התחילו אצלה נשימות חזקות וכבדות כי הרגישה לחץ רב. היא הרגישה שהיא בגדה בחלק ממנה, במשפחה שלה ובמה שהיא האמינה בו.
אדומת השיער כל כך כעסה על זה שהתינוקת הקטנה שלה, שהיא כל כך חיכתה לה, לא תלך בדרך היהדות, אלא תאמין בדת הטמאה הזו שנקראית נצרות ותאמין בטעות.
אדומת השיער עצמה את העיניים שלה והרגישה קוצים דוקרות וכואבות בידיים שלה, נרדמו לה הידיים ולא יכלה להזיז אותן. עברו מספר דקות, ואדומת השיער ניסתה שוב להזיז את הידיים ללא הצלחה. עברו מספר ניסיונות עד שהצליחה סוף סוף להזיז אותן .לאט לאט היא קמה ממיטתה והתיישבה עליה.
אדומת השיער ישבה על קצה מיטתה, בבגדי השינה שלה.
היא הרגישה בושה והורידה את עיניה לכיוון הרצפה ונשמה עמוק וחזק. נשימותיה היו כבדות ברמה ששניות ארוכות לא יכלה לנשום.
לאחר מכן, היא הרימה את ראשה והתבוננה בתינוקת הקטנה ובדמעות בעיניה אמרה לה:"בתי היקרה, אני מצטערת שאני גרמתי לכך שהטמיאו אותך, אני מבטיחה לך, את תלכי בדרך שלנו, הקדושה, ביהדות שלנו. בבקשה ממך, רק תאמיני לי, את תלכי בדרכנו בכל מחיר, נשבעת לך, הכל יהיה בסדר, כל הסיוט הזה הוא לא לנצח. ואני מצטערת שנולדת לאבא כזה רע לב, באמת שלא התכוונתי שכל הגועל הזה יהיה ויהפוך לגורל שלך."
אחרי כל המילים הרבות שאמרה, אדומת השיער הרגישה הקלה בחזה ובנשימה שלה, הרגישה כאילו הוציאה מטען כבד של כאב שהחזיקה בלב מאותו יום אפל שבו בעלה גרם לכך שהבת שלהם תלך בדרך הנצרות, הדרך המוטעית, השנואה, השגויה והלא נכונה עבורה.
אדומת השיער קמה ממיטתה וניגשה לכיוון התינוקת הקטנה שלה וחייכה אליה. אדומת השיער אמרה לה:"תינוקת קטנה ויקרה שלי, את האור היחיד בחיים שלי, בשבילך אני עברתי את כל הקשיים והגועל הזה."
פתאום, התינוקת צהובת השיער חייכה אל אדומת השיער והושיטה לכיוונה את היד הקטנה שלה.
אדומת השיער התחילה ללטף לה את אצבעותיה הקטנות.
העור בידיה של צהובת השיער היה רך ונעים.
אדומת השיער הרגישה אושר והקלה רבה בליבה.
פתאום, עיניה של צהובת השיער התחילו לזהור ויחד איתן גם עיניה של אדומת השיער, השיער של שתיהן התחיל לזהור ושתיהן התחילו לרחף באוויר. מסביבן היה אור רב ואבקת כוכבים התעופפה מסביבן.
מספר דקות הן היו באוויר ופשוט התבוננו אחת על השנייה ואדומת השיער הרגישה אושר עילאי.
לאחר מספר רגעים, שתיהן שוב חזרו לקרקע.
אדומת השיער התחילה לשיר שיר ערש עד שצהובת השיער נרדמה.
אדומת השיער חייכה אליה ושוב הלכה למיטתה ונרדמה. הפעם בתחושה טובה ובהקלה רבה בלבה.

"את האור היחיד בחיים שלי."