עמדתי בשער של הבסיס על גבי תיק ששוקל כפול ממני אבל כי רוב הציוד שלי נלקח על ידי שיצאתי מהבית. אבל כל מה שלא יכלתי נשאר מאחור.
אני מסתכלת על זה במבט שיום אחד החזור בשביל לקחת אותם, לחזור הביתה ולקחת את הפיסה האחרונה ממני.
בתקווה שהןא לא זרק הכל.
יכול להיות שאבא זרק הכל לפח אבל אני חושבת שהוא השאיר הכל כמו שהיה לפני, כי עדיין אני הבת אהובה עליו שתמיד אהב.
אולי ביקום מקביל הוא היה מקבל תהחלטות שלי ועומד לצידי, או לפחות היה משדר לי מסר של אני אוהב אותך לא משנה מה.
אבל הוא מעולם לא שידר ולהפך הוא רק הפחיד אותי שלהיות מי שאני באמת זאת קללה, והוא בטח חושב שהוא חטא כי יצא לא בת כמוני.
נאנחתי רק מלחשוב עליו כי אני אוהבת אותו אבל לצערי זה לא הדדי.
"מוכנה?" שאל איתמר והקפיץ אותי, מתי הוא הגיע?! "איך נוסעים לשם?" שאלתי והסתכלתי על עייניו היפות, צבע הדבש הזה כל כך מהפנט.
"אבא שלי באה לקחת אותי, זאת אומרת אותנו" איתמר סוג של הפסיק לגמגם לידי שזה משמח אותי כי תפסתי כנראה מקום בליבו.
מעניין עם הוא מגמגם ליד המשפחה שלו?
"אז בוא נלך לכיוון הרכב" אולי איתמר אמר אבל בתכלס עמדנו במקום ולא זזנו.
"הולכים?", "כן!" אמר במהירות והתקדם בצעדים מהירים לכיוון מגרש החניה.
הוא הלך ממש מהר וגרם לי גם להתחיל ללכת מהר בשביל לעמוד בקצב שלו.
"הנה הרכב שלו" אמר שנעמדנו ליד רכב כחול וארוך.
נפתח החלון וראש חום צץ משם, כלומר השער החום והזקן החום של הבחור בעל העיינים החומות כמו של איתמר, הוא ואיתמר בכלל לא דומים יש פרטים מזהים אבל קצת.
"היי אבא" אמר איתמר להבחור שיצא מהרכב, אבא של איתמר לקח ממנו את התיק ושם במטען האחורי. "שלום בני" אמר ומבטו עבר עליי.
הוא סימן לי לתת לו תתיק ונתתי, הנוכחות שלו הורגשה בכל מקום הוא היה ממש דומיננטי.
באתי להכינס למאחורה אבל הוא פתח את הדלת לפני בג'נטלמניות, נכנסתי בכבוד אבל הסיטואציה מוזרה מאוד.
"בני איך הולך?" שאל את איתמר שנכנס לרכב והתחיל בנסיעה, "אחלה, יש קצת מקרים וזה משעמם אבל טוב שלא הרבה אנשים נפצעים" השיב איתמר וגיחח.
"נכון, מכיר תהרגשה גם בעולם הכדורגל משעמם שאין איזה מתח במגרש אבל זה פועל לטןבה גם כי אף אחד לא פותח קטטה" אמר וצחק צחוק עמוק, איתמר הסתכל על אביו בהרצעה וראיתי את זה עליו, גם אני הסתכלתי על אבא שלי ככה.
"ומה שמך בתי מאחורה" בתי? זה מוזר אבל כנראה זה כינוי לצעירים ממנו, או לילדים בני הגיל של ילדיו.
"אורטל נעים מאוד ושמך?" שאלתי מנימוס, הצערנו ברמזור אדום וראיתי את עייניו מהמראה מסתכלות עליי. הוא מנסה להבין משהו.
"שמי הוא יוסי אבא של איתמר עם לא הבנת. בלי לפגוע כמובן, אבל שמך לא מתאים לך, עם זה שמך המקורי?" הבן אדם הזה ממש חד כי הוא הבין משהו שאנשים אפילו לא חושדים אחרי קרבה של שנים.
"כן" אמרתי והפנתי את מבטי לחלון, הרגשתי תמבט של איתמר עליי, כנראה מנסה להבין איך אבא שלו הבין.
"אתה יודע יש לה 13 אחים" אמר איתמר ליוסי ואני הרגשתי מובכת מאוד מהפרט הזה.
"הרבה אחים לא הייתי שורד כמות כזאת של ילדים" ענה לא יוסי בעדינות שמעוררת ערצה.
"טוב אורטל תהיא מוכנה כי סוף השבוע הזה הולך להיות רגועה בשבילך" מקווה יוסי.
YOU ARE READING
הבכור של המאמן
Romantizmרותם וגם יובל עברו דברים בחיים העתיד החדש אבל מה אם האחד שנפגע הכי קשה זה שלא משנה מה זה ירדוף אחריו, זה סיפורו של איתמר האח הבכור למשפחת ליו. איתמר ליו. לא משנה מה קרה לא משנה לאן הלכתי זה שם, הקולת האלו של התינוק הבוכה והמכות של החגורה בגב הולכים...
