אסון אויבים {1}

פרק 15

״מה תרצה לאכול?״ שאלתי את לוקאס בחיוך.

״אותך,״ אמר. ״עד שלא אוכל אותך לא אשבע.״

״עכשיו באמת?״ שאלתי.

״מה שאת רוצה נסיכה שלי, אני אוכל כל מה שתציעי,״ עיניו נכלאו בתוכי והזכירו לי את אבי. לוקאס התקרב לנשק אותי והסטתי את ראשי הצידה.

״אני אלך לקרוא לניקול,״ מיהרתי לומר.

״את נראת..יפה,״ אמרתי לניקול. היא הייתה נראת מקודשת, השמלה שלבשה הייתה חשופה בגב ובצידי הרגליים, היא הייתה נראת יפיפייה. היא יכלה להפיל הרבה בחורים על הרגליים.
אם לומר את האמת, קינאתי בה. רוב הבנים בבית הספר הסתכלו עליה, אך ורק עליה. אני הייתי הפחות שווה מבחינתם. ניקול הנהנה בחיוך והמשיכה להתאפר. ״לכבוד מה זה?״ שאלתי. ״פאק, לא סיפרתי לך?״ פלטה ניקול. ״החתונה של-״

״אמא שלך,״ קטעתי אותה. ״אני זוכרת שאמרת לי משהו כזה,״

״בהחלט, ואת באה איתי,״ היא עטפה את עיניה מול עיניי. ״נמרחה לי המסקרה?״

נאנחתי. ״לא,״ צחקקתי. ״ואין לי שמלה אחת, להזכירך.״

״בדיוק בשביל זה,״ עיניה עפעפו אל קופסה גדולה. ״הבאתי את זה.״ היא הוציאה שמלה ירוקה עם מחשוף קטן.

״לא אוכל לקחת את זה, זה בטח עלה הון,״ אמרתי בחוסר נעימות. ״אני אמצא משהו, באמת ניקול-״

״את לא תמצאי כלום, כי יש כבר שמלה שמחכה לך, תתלבשי.״ היא מסרה לי את השמלה. ״קדימה,״

גלגלתי את עיניי ולקחתי את השמלה אל החדר. הבטתי במראה לאחר שלבשתי אותה. הייתי נראת יפה מתמיד. אהבתי את מה שאני רואה, הגוף שלי נכלא לתוך השמלה הירוקה והמנצנצת הזו. ואהבתי כל פיסה קטנה ממנה. ״איך זה?״ שאלתי את ניקול בזמן שהסתובבתי עם השמלה.

״את נראת..״ המשיכה במצמוץ עיניים. ״מדהים,״

חייכתי והבטתי במראה. ניסיתי למצוא פאקים בגוף שלי, ולא מצאתי. כי אהבתי כל כך את מה שראיתי, שיכולתי להישאר ככה שנים.

״וואו,״ אמר קול מזוהה מפתח הדלת. ״את נראת מדהים, נסיכה שלי.״

מעבר למראה ראיתי את לוקאס עומד עם מגש אוכל. ״בדיוק באתי להגיש לך את זה, אבל אני מעדיף לצפות בגופך עם השמלה הפצצה הזאת.״ אמר בתשוקה. הוא התקדם לעברי ונישק אותי בעדינות.

לא היו לי מילים להגיד, אז שתקתי. ״למה את שותקת?״ הוא שאל. ״אני לא אוהב שאת שותקת, אם זה מביך אותך לשמוע מחמאות את יכולה לספר לי,״

״לא זה לא מביך,״ הסמקתי. ״פשוט אף פעם לא אמרו לי את זה,״

״לילדה יפה שכמוך לא אמרו את זה?״ פיו נפער. ״אני מסרב להאמין לדבר שכזה.״