WE NEED TO TALK ABOUT LYDIA/אנחנו צריכים לדבר על לידיה (גמור)

𝟑𝟏

אלכס
אני פותח את עיני,הכל סביבי נדמה כאיה לכאוס שהתרחש דקות ספורות לפני שקמתי.
״פאק... לידיה!״ אני מסתכל עליה ומרים אותה מעלה אל המיטה.
״אלכס...״ אני שומע את קולה של אדיסון,שוכח שהיא שם לרגע.
״אדי״ אני אומר,וממהר לנשק את שפתיה המתוקות,משהו שלא יכולתי לעשות זמן מה.
אני משחרר ומסתכל מטה אל עבר סיימון,אני חופן בכיסו ומוצא צרור מפתחות גדול.
וביניהם המפתח אל האזיקים.
ללא היסוס אני משחרר את ידיה של אדיסון מן האזיקים הארורים הללו.
היא עוברת על ידי,ורצה לבדוק לשלומה של לידיה,מניחה את ראשה על החזה שלה.
״יש דופק״ היא אומרת,ומסתכלת עליי.
״יופי״ אני אומר,ומתקדם על מנת להרים את לידיה,אך ידיה של אדיסון מתפתלות סביב גופי כדומה לנחש.
היא מחבקת אותי בחוזקה,ומנשקת אותי בפראיות,עיני נפתחות בהפתעה כתגובה,היא משחררת מן הנשיקה ושפתיה נפתחות.
״אנחנו הולכים פאקינג להתחתן ברגע שנצא מכאן אלכס,אני לא עברתי את כל הבולשיט הזה בשביל שנפריד כוחות ברגע שאנחנו יוצאים מכאן״ היא אומרת בהפתעה,עיניה נוצצות ומלאות בתשוקה.
״אני יותר אשמח מלעשות זאת אהובתי״ אני אומר,ומתקדם על מנת להרים את לידיה.
אני אוחז בגופתה חסרת ההכרה,היא נישלה המון ממשקלה,לפחות לאחרונה,אפשר להרגיש זאת.
אני מחזיק בה כנדמה לבעל וכלה,לעזאזל,הלוואי שזאת הייתה הסיטואציה.
אני מחזיק בידה של אדיסון,ואנו עולים יחדיו במדרגות מעלה אל הבית.
אדיסון
בריחה,משהו שנדמה כגדר החלום במספר החודשים האלה.
וזה סוף סוף קורה,אני,לידיה,ואלכס יוצאים מכאן.
אנחנו עולים מעלה אל הבית,לא ראיתי את הבית הזה מאז החטיפה.
בית אפוף סודות ודמים.
לפני שאנחנו יוצאים,כל אחד מאיתנו חייב לקחת משהו שישמש לו לכלי נשק,אנחנו לא יודעים איפה הנבלה הזו מחביא את נשקיו,ואין לנו המון זמן,אנחנו חייבים לקחת את לידיה לבית חולים
אני מסתכלת סביב לרגע,ורואה תיק קטן,אני פותחת אותו ויש בו מכתב קטן,וקופסת גפרורים,אני לא אייחס לזה חשיבות,אבל אני אקח אותו בכל מקרה.
אנחנו חייבים למצוא בית חולים קרוב,אנחנו לא יודעים מה מצבה,ולא רוצים שהוא ידרדר,אנחנו רק יודעים שהיא בחיים,לא הותר מכך.
אנחנו חייבים לפעול מהר,אז לקחנו ארבעה דברים.
סכין,פנס,ובקבוק מים יחיד,ושמיכה גדולה שאלכס מצא בסלון.
אנחנו מתקדמים לדלת הבית,הלב שלי דופק,אני שומעת את טפטופי הגשם,לעזאזל,אני אפילו לא יודעת באיזה חודש אנחנו.
״גשם״ אני אומרת,ומסתכלת על אלכס.
״כן,זה למה בדיוק לקחתי את השמיכה אדי״ הוא אומר,אוחז בלידיה ביד אחת ובשניה פותח את דלת הבית.
הדלת נפתח בפני,ואני רצה אל החוץ המנחם והכה נחשק.
עיני מתמלאות בדמעות שמתמזגות יחדיו עם הגשם.
אני לא תקועה עוד בין ארבעה קירות.
אלכס נס אחרי במהרה,ואנחנו יוצאים יחד עם לידיה מבית הזוועות הזה.
מתקדמים אל עבר היער הקרוב.
לידיה
עיני נפקחות,בעקבות טפטופים קלים על גופי,אך ראשי נח על כתף חמה.
אני מסתכלת סביבי ונתקלת בעיניה המתוקות של חברתי הטובה,אדיסון.
״אדי...״ אני ממלמלת,מסתכלת עליה כלפי מעלה.
היא מסתכלת עליי,אנו עדיין בתנועה אך היא מצליחה ללטף את פני.
״אנחנו יצאנו משם,וכל זה בזכותך לידיה,גיבורה שלי״ היא אומרת בחיוך.
יצאנו? אני מסתכלת מעלה ומבינה,שיחים,עצים וצמחייה,אנחנו באמצע יער,אנחנו בחוץ.
״אלכס,בבקשה תן לי לרדת״ אני אומרת,והוא עושה כרצוני.
אני מרגישה את הקור עוטף את רגליי,בחיים לא הייתי כל כך שמחה שקר לי.
״אנחנו בחוץ... אנחנו בחוץ!״ אני מחבקת את אדיסון בחוזקה.
היא אוחזת בידי ואנחנו ממשיכים לפסוע אל תוך היער החשוך.
סיימון
אני מתחיל להתעורר לאט לאט,כאב חד מעצים את הכרתי.
אני פותח עיניים בפתאומיות ואני רואה את מריבל תופרת את האסון שאלכס חולל בידי.
״הם ברחו אליאס,ואם לא נתפוס אותם,זה הולך להיות הסוף שלי ושלך״ היא אומרת במבט רציני.
״לידיה...? ברחה... ממני?״ אני שואל,והיא מהנהנת לחיוב.
״ממני...? ממני?!״ אני צועק,עיני נפתחות וליבי דופק,כמעט יוצא מהגרון המזוין שלי.
״אני ארצח אותה! אני אתפוס את הטיפשה הקטנה הזו ואפתח את גרונה עם ידי החשופות! את שומעת מריבל?!״ אני צורח,והיא מסתכלת עליי באי שקט.
״קום,יש לנו בעיה לפתור,בעיה גדולה מאוד,והזמן שלנו קצוב״ היא אומרת,ועוזרת לי להתייצב על רגליי,לעזאזל איך אני עדיין חי.
אני חשבתי שהמכה הזאת,המכה שנגרמה ממנה,תגרום לי להרדם ולא לקום לעזאזל!
אבל לאלוהים יש תוכניות אחרות,ואני אנצל את ההזדמנות הזאת,במיוחד עבורך.
לידיה מרסיליו.
אנחנו עולים למעלה ורואים את הדלת פתוחה,מה שגורם לי לזעום עוד יותר.
מריבל מוציאה מן הכיס שלה מפתחות לחדר היחיד שיועיל לנו כרגע.
חדר הנשקים.
הבני זונות האלה לקחו לי את המפתחות שלי,יש להם גישה לכל מקום וזה מרגיז אותי.
אני תופס בגלוק שנח על השולחן בתוך החדר.
לא אכפת לי משני טרחות אלה,מתרוצצים סביבך ונותנים לך להאמין שיש לך תקווה.
האמת? אני מעדיף אותם מתים.
אני רוצה אותך בשר חי.
לידיה מרסיליו.