קליעה עוצמתית [2]

פרק תשיעי - {מיה}

עבר
ירדתי במהירות מהגג, דמעות ממלאות את עיניי וגולה חונקת את גרוני. הלב שלי נשבר וכל התקוות שהיו תמונות בי התנפצו כאילו מעולם לא היו.

החלטתי ללכת לתורנטון, מאפייה קטנה ואהובה עליי בדרום העיר.
ידעתי שהייתי זקוקה למאפה קטן שינחם אותי, היה לי צורך ברגע לבד, בו אתנתק מהמציאות ואוכל לשקוע בכל מה שאני ולוגן יכולנו להיות.
נכנסתי למאפייה, הריח המתוק והמוכר של הלחמים והמאפים גרם לי להרגשה טובה יותר, את חייבת לזכור, הוא רק בחור. אמרתי לעצמי, ג׳יימסון לא יודע כלום, אף אחד לא יודע כלום, מה שהיה נשאר בינינו.

עמדתי בתור להזמנת המאפה, ״היי, אני לא רוצה להפריע וזה... אבל את נראית קצת עצובה, הכל בסדר?״ שאל לפתע בחור, שיערו החום התנופף ברוח הקרירה של פברואר, ויכולתי להרגיש את נשימתו הקרירה על פניי.
״אמ... סתם הכל בסדר״ אמרתי, מלבישה על שפתיי חיוך מאולץ, הוא קימט את גבותיו בספק, כאילו הוא יודע שאני מנסה לנפנף אותו.
ניצלתי את כמה השניות של השתיקה לבחון אותו, הוא נראה מעט יותר גדול מלוגן ואחי, גבוה וחסון בדיוק כמוהם, כך שלא הייתי מתפלאת אם היה מתברר שהוא שחקן כדורסל גם.

״נו באמת, רואים שבכית״ אמר, חיוך חם על שפתיו.
הוא הניח את המילקשייק שלו על השולחן, נעמד על ידי, נו באמת. ״סתם עובר עליי יום קשה״ אמרתי, זזה באי נוחות.
״זה נראה יותר מסתם יום קשה לי... רוצה לדבר על זה?״ אמר.
הייתי צריכה מישהו לדבר איתו, במשך שנתיים אגרתי בתוכי רגשות עזים, דחיתי את כל הבחורים שפנו אליי כי האמנתי שיום אחד אהיה עם לוגן, וכל התקוות האלו התנפצו בשניה אחת בלבד.

״קצת מוזר לספר לזרים את הבעיות שלך, וממילא זה סיפור ארוך״ אמרתי, פולטת גיחוך קל. ״בסדר, את לא חייבת לדבר על זה אם את לא רוצה״ אמר, הנהנתי בראש.
״אבל אולי מאפה טעים יגרום לך להרגיש יותר טוב?״ שאל בחום. הרגשתי איך לחיי מתלהטות, מחפשת כלכך קשה עבור הניצוץ שיש לי עם לוגן, אבל הוא לא נמצא.
צחקתי קלות, ״אני מניחה, נכנסתי לכאן בשביל זה״ השבתי, מביטה בעיניו האפורות ולא יכולה שלא לתהות, למה לבחור נחמד כלכך יש עיניים כלכך אפלות?

״אני טעמתי כמעט כל מאפה כאן, אז את סומכת עליי שאתן לך את ההכי טעים?״ שאל, הנהנתי בראשי, מסוקרנת לראות מה יביא לי.
הוא ניגש לדלפק, חוזר כעבור שתי דקות עם חתיכת פאי לימון ופיסטוק.
״אני יודע שהרבה לא אוהבים את הטעם של הלימון״ אמר, מניח את הצלחת על השולחן הקטן, ״אבל כל מי שטעם את זה אמר שזה מעולה״ הוסיף.
הריח של המרנג עם החמאה ושביל הלימון השתלב ביחד בצורה מדהימה, ״וואו, זה נראה מדהים״ אמרתי נלהבת, ״תמיד טעמתי את הדברים הקלאסיים יותר״.