להבה שמורה

פרק שישי

המוזיקה המקפיצה מסביב הקשתה עליה לחשוב. היא ידעה שהיא עושה טעות, אסור לה להיות פה.

לא התחשק לה לעשות כלום, היא רצתה לשכוח מהכל וזה היה המקום היחיד שהיא יכלה יבוא אליו בלי צורך לחשוב.

פשוט לשתות ולברוח. לשתות ולרקוד.

אחרי החלום ההוא היא לא הצליחה להתעורר, מרגישה כאילו חוותה את הכל מחדש, כאילו היא חזרה אחורה בזמן היישר אל התקופה הארורה הזאת בחייה שם הכל התהפך, איפה שהאש התחילה לרדוף אותה, בנקודה בה אמא נעלמה והשאירה אחריה שובל של צלילים ועילומים.

השיחה שלה עם פילקרטס היתה מוזרה, היא יכלה להישבע שהייתה שם וחוותה את הדברים מחדש- זה ממש לא היה חלום.

הראש שלה התחיל להסתחרר, הרצפה רעדה והאזניים שלה דפקו לפי קצב המוזיקה. ההתמוטטות לא הייתה רחוקה לבוא וכל מה שיכלה לעשות זה לצאת ממעגל הרוקדים הזה שממנו התקשתה לצאת.

אחרי שדיברו היא התקשרה לעומר והודיעה לה שהן יוצאות למסיבה בחוף בעוד עשרים דקות אז שתתארגן.

עומר כבר הייתה רגילה להתקפים האלה של זוהר- בהם זוהר הייתה מתקשרת בלי שום קשר לעולם ומודיעה שהולכים. בכל פעם זה היה מקום אחר.

היא חטפה מהארון חצאית תחרה צמודה וקצרה בצבע בז' וגופיית שיפון רופפת שבקושי הגיעה לקו הפופיק בצבע בורדו. 

היא התאפרה מעט ושמה שרשרת פרחים בצבע בז' עם מסגרת מוזהבת.

למטה עומר כבר חיכתה לה עם שמלה שחורה ופשוטה בעלת שרוולים קצרים ואורכה טיפה מעל הברך.

לעומר תמיד הייתה נטייה להתלבש בטוב טעם ולמצוא את הדברים המתאימים לזמן הנכון כאשר רק עליה הם מתאימים לסיטואציה.

השמלה הייתה עשויה שיפון וזרמה בקלילות על גופה של עומר, מדגישה קימורים שהחמיאו לגופה. היא לא התאפרה כלל, וענדה שרשרת עדינה בצבע זהב שהגיעה עד גובה המותן, אחת השרשראות הכי יפות שהיו לה בעיני זוהר.

כשעומר ראתה את זוהר עיניה נפקחו לרווחה, והיא התחילה להגיד משהו אבל מיד השתתקה.

"הכל בסדר?" שאלה זוהר כשהבינה שעומר בוהה בה כבר זמן מה.

"מ.. כן. ככה את באה לחוף?" היא נראתה המומה.

"כן, יש בעיה?" שאלה זוהר מעקמת את פיה מבהירה שהשאלה לא ברורה לה ולא לרוחה.

"את מנסה להיראות כמו זונה?!!!" ספק אמר ספק שאל אפיק בצעקה יוצא מהמכונית הקטנה שחנתה שם לידם. טוב, אז כנראה שעומר קראה גם לו לבוא.

זוהר לא הייתה מרוצה מהשאלה ולא התכוונה לענות. היא שלחה מבט זועם אל אפיק ונכנסה למכונית, אבל אפיק לא וויתר לה, לא הפעם.