"התנשא לי?"
"ליאם...", וויל התנועע במקומו על הנדנדה באי נוחות. זאת כבר הייתה הפעם הרביעית... או החמישית? שליאם מציע לו נישואין. "אני מצטער ליאם, התשובה היא לא". ובכל פעם אומללה הוא צריך לחזור על אותה תשובה.
ליאם, שכרע ברך מול הנדנדה שוויל ישב עליה, חבט באדמה בעצבים. "אבל למה לא?!"
"אמרתי לך... לא מתאים לי להתחתן".
"אתה לא אוהב אותי מספיק, כנראה", ליאם מלמל והתכוון לקום. וויל תפס אותה רגע לפני שהוא התרומם לגמרי ומשך אותו לחיבוק.
"אני אוהב אותך", הוא לחש לתוך אוזנו. ליאם התמלא בחמימות. "אני אוהב אותך יותר משאפשר לתאר", הוא המשיך, "אבל זה לא אומר שאני הולך להתחתן בעשר שנים הקרובות".
"אבל...".
"ששש", וויל התנתק מהחיבוק והניח לו אצבע על הפה, משתיק אותו. "אתה יותר יפה בלי כל הדיבורים האלה". ליאם חייך קלושות והכניס חזרה את הקופסה עם הטבעת לכיס.
השעה עכשיו היא אחת לפנות בוקר. הם ישבו ליד נדנדה בגן השעשועים החשוך, כשרק כמה מנורות רחוב אחדות מאירות עליהם. הם עצרו שם לאחר טיול לילי משותף שלהם, כי ליאם חשב שזאת הזדמנות טובה להציע עוד פעם.
וויל משך את ליאם לנשיקה. ליאם כל כך אהב את הנשיקות העדינות של וויל - השפתיים המתנגשות בתשוקה, הלשונות שמגששות אחת אחרי השנייה בזהירות כזאת... הוא שלח ידיים אל מתחת לחולצה של וויל והחל לעלות איתן למעלה, למשש את החזה היפה שלו. וויל גנח ותפס בישבן של ליאם, מקרב אותו אליו. הם התנשקו והתנועעו בהרמוניה, צמאים לעוד אחד מהשני.
אחת הידיים של ליאם יצאה מהחולצה ומתוך אינסטינקט תפסה במפשעה של וויל. וויל נעצר ישר והתנתק ממנו.
"לא כאן", הוא לחש.
"מה הבעיה לעשות את זה כאן?" ליאם ליקק את שפתיו. "אמצע הלילה, המקום נטוש, חשוך...". הוא לחץ יותר חזק על המפשעה של וויל והוא גנח שוב, תופס בחוזקה בחבלים של הנדנדה.
"אז מהר", וויל לחש. ליאם חייך בניצחון.
הוא פתח במהירות את מכנסיו של וויל, שולף מתוך תחתוניו את איברו, שכבר היה קשה.
הוא הרים מבט וראה את וויל מביט בו בציפייה. ליאם חייך וצלל אל מפשעתו של וויל. הוא התחיל לפתל את לשונו סביב האיבר של וויל, תוך כדי שהוא עולה מעלה מטה עם ראשו. הוא שלח את שתי ידיו, תופס באשכים שבצבצו דרך התחתונים, ועיסה אותם תוך כדי.
וויל עזב את החבלים ותפס בראש של ליאם. "ליאם!" הוא גנח חרישית ודחף את ראשו של ליאם יותר למטה.
ליאם עלה למעלה עם ראשו והחל ללקק את קצה האיבר, נושך קלות מידי פעם. הוא הרגיש את הרעידות שעברו בגופו של וויל ונהנה כל כך. הוא עזב את האשכים והחל לעבור בציפורניו הקצרות לכל האורך, מגרה את וויל.
"אני... אני מרגיש שאני הולך לגמור", וויל אמר קלושות. הוא גנח ורעד בו זמנית וזה התיש אותו.
ליאם התנתק ממנו לרגע, "עוד לא, תחזיק מעמד עוד קצת". הוא חזק למצוץ ושוב העביר את ראשו לכל האורך, מעלה ומטה. וויל התאפק כל כך חזק לא לגמור שהוא התחיל למשוך בשיערות של ליאם. זה גרם לליאם לגנוח כל כך חזק ולנשוך את וויל מעט חזק יותר.
וויל פלט צעקה קטנה, ומיד השתתק מהפחד שישמעו אותם. דמעות החלו לרדת לו מהעיניים. "לי-ליאם... בבקשה ממך...".
ליאם לא הקשיב והמשיך למצוץ וללקק. הוא תפס בירכיו של וויל וקירב אותן יותר אחת לשנייה, גורם לוויל לפלוט יבבה.
אחרי כמה דקות הוא התנתק ממנו. "ילד טוב, עכשיו אתה יכול לגמור", ליאם אמר בהשתאות. וויל אכן הצליח להתאפק. ליאם הכניס את האיבר שוב לפיו ומהר מאוד וויל גמר לתוך פיו, משאיר נוזל שקוף ומעט לבן. ליאם בלע את הכל בחיוך והתרומם לעמידה.
הוא ליקק את שפתיו ורק אז שם לב שוויל בוכה. הוא התכופף אליו בדאגה וניגב לו את הדמעות.
"למה אתה בוכה, יפה שלי?"
"לא... אני בסדר", וויל משך באפו. "זה רק כאב לי קצת".
ליאם גיחך. "איזה נקבה".
"היי!"
"אני אוהב אותך", ליאם נישק אותו. הוא רצה להתעמק עם הנשיקה, אבל וויל דחף אותו ממנו. "לפחות תן לי לסגור חזרה את המכנסיים", וויל ביקש והפנה את תשומת ליבו של ליאם לאיבר (הרפוי כבר) שעמד ביניהם. ליאם צחק והחזיר חזרה אותו לתחתונים, ורכס חזרה את מכנסיו.
הם קמו, וויל מהנדנדה וליאם על רגליו, וחזרו הביתה. כבר מאוחר.
YOU ARE READING
Do you? (one-shot)
Short Storyליאם אוהב את וויל. באמת שכן. בגלל זה הוא הציע לו נישואין, ואפילו יותר מפעם אחת. וויל אוהב את ליאם. באמת שכן. אבל הוא לא מתכנן להתחתן בשנים הקרובות. הוא לא מבין למה ליאם מתעקש כל כך להתמסד - מה הבעיה במערכת היחסים הנוכחית שלהם? ויחד עם כל זה, מערכת ה...
