קטקמב"לו.

אני אפולו ביום ובלילה גברת פ. המסתורית.

חלק זה ימשיך פרק ספציפי בשהה (שומרת הערים האבודות, לכול המתקשים) בספר 7.
ישר אחרי שסופי ופיץ נפגעים מהצל המיוחד.
בנוסף, קטע זה מבוסס על התמונה הנפלאה שיש למעלה.
☆☆☆☆☆☆☆☆★☆☆☆☆☆★☆☆☆☆☆★☆

היא צדקה.
סופי באמת הרגישה כאילו היא משתנה.
אבל לסופי הייתה הרגשה שלא לזה היא התכוונה.

היא לא הרגישה יותר את הכאב הפועם ביד, או את כל שאר החתכים והפציעות הקטלניות שלה.

לא.
כל מה שהרגישה היה חום נעים בחזה שלה.
הוא חימם הכול.

את היד הפועמת, את הדם הקרוש שנזל מסביב לחתכים, את הדשה ההרוס שישבה עליו.

היא הרגישה טוב.

לא פצועה, ולא חלשה.

היא זהרה בהילה צהובה ולאט לאט החתכים שלה התחילו להירפא.

הצל נזל מימנה ונראה מתפוגג לאור ההילה שלה.

היה נראה שהאור בוקע ממנה.
גלים של אור חמים.

וכל מקום שהאור והחמימות הגיעו הכל נרפא.

מהדשא ההרוס, עד לחברים הגוססים שלה מסביבה.

העיניים שלה הוצפו אור זהוב.
והיא התעלפה.

באותו רגע התגלתה לסופי אליזבת פוסטר, עפרוני ירח, המונולורק, יכולת חדשה.

יכולת שלא הברבור השחור נתן לה.

3>3>3>

הקטעים האלה נקראים וואנשוט?
כי זה לא ממש כאילו, לא יודעת, קטע.
זה יותר כזה רעיון קצר שאני כותבת.

הכותרת היא הכותרת כי חשבתי שאיזה מגניב אם היא תיתגלה כבת אפולו.
מה שלא כזה, כאילו, לא הגיוני.
יש לה שיער בלונדיני ולא יודעים מי אבא שלה.
וגם בעיקרון אמור להיות לה עיניים כחולות כמו בת אפולו אבל בגלל השינויים הגנטים העיניים שלה חומות.

ואם לא, אז לפחות שלהיכולת הזאת יקראו על שם אפולו.
אתם יודעים, אור וריפוי.

את הקטע הזה כתבתי כשחשבתי על אפולו ובגלל זה הוא כזהכזה.

זה מה שהוויבים של התמונה נותנים לי.
אור+וויל=אוריל.

מיאו.