פרק 2; First case in UK-part 2(TOM)

1.9K 180 29
                                    

"היי! איך הולך עם הפסיכולוגית האהובה עליי?" קורא קולו של מרקוס מהצד השני, אני מגלגלת את עיניי למרות שהוא לא רואה אותי. "אתה לא מכיר אף פסיכולוג אחר," "בדיוק." הוא שתוק לרגע לפניי שהוא פורץ בצחוק.

"נחמד פה, אני מניחה. אני פה רק חמישה ימים, אבל הצלחתי לסגור כמה תיקים בכמה פגישות ספורות," הוא מהמהם, מבין, "כמובן, לא ציפיתי לפחות ממך. דרך אגב, הכרת חברים חדשים?" הוא שואל, אך אני מיד קולטת אותו.

"אתה מתכוון לשאול,׳האם הכרת חברות סקסיות עם מבטא בריטי שאת יכולה להכיר לי?׳, נכון?" הוא מצחקק בעצבנות, "מה? מה פתאום אני רק..." אני מרימה גבה, יודעת שהוא מבין שאני עושה זאת."אוקיי, תפסת אותי." "ככה חשבתי." אני מצחקקת.

"את יודעת שהיא התקשרה, חיפשה אותך," הוא מיידע אותי, והחיוך יורד במהירות מפניי. אני מעבירה יד בשיערי, מסתכלת על הנוף מחוץ לחלון בחדרי.אני תוהה, באמת, מההיא רוצה ממני עכשיו. כיוון שאני בת שמונה עשרה-עוד כמה חודשים בת תשע עשרה- אין לה שום דבר לעשות איתי.

"שתמשיך לחפש."

"אני חייבת?" "כן, מיס קרלה, את חייבת." אני נאנקת בעצבים ותסכול. "למה אני צריכה להגיע?" "כי זה טקס קצר שמתקיים במיוחד להגעתך." סגנית המנהלת, אנה מרטין, עונה לי ומסמנת לי להגביר את קצב צעדיי.

"אוקיי, אוקיי, אבל אני רק רוצה להצהיר שהעובדה שאתם קוראים לי מיס קרלה לעולם לא הייתה בחוזה," אני מנופפת באצבע שלי, מנסה להדביק את הצעדים שלה. היא מגלגלת את עיניה, "חשבתי שהגברת אמרה כי החוזה יודפס רק מחר." אני ממצמצת.

"זאת לא הנקודה! הנקודה היא שאני רוצה שיקראו לי אווה, מיס קרלה נשמע דפוק ויותר מדיי מנומס." היא אפילו לא מסתכלת עליי ואנחנו רק ממשיכות ללכת.

האולם היה אפילו יותר גדול מחדר האוכל, אם זה בכלל אפשרי. מסתבר שזה מאוד אפשרי. "תשבי שם, בבקשה." היא מצביעה על מקום פנויי בשורה הראשונה, הכיסא האחרון מצד שמאל.

אני רוטנת לעצמי בשקט אך מתיישבת, משלבת את ידיי עם פרצוף כועס כמו ילדה קטנה. לא רציתי שיעשו לכבוד בואי טקס, ממש לא. זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו, שכולם פה יחשבו שאני רוצה שיתייחסו אליי כמו אל מלכה.

איזבל לטוונס מכחכחת בגרונה כדיי למשוך את תשומת ליבם של התלמידים לפני שהיא מתחילה לדבר; "תלמידים יקרים, התכנסו כאן היום לכבוד בואה של אווה קרלה. אני מאמינה שאווה פה תוכל לעזור לכולנו," אני מסתכלת סביבי, בוחנת את הסביבה. "אך היא לא תוכל לעזור לכם אם לא תתנו לה לעשות זאת. אני יודעת שהאקדמיה שלנו ידועה כאקדמייה לבעייתים, ולכן המטרה שלנו כעת היא לתת שם אחר לקולג׳ שלנו." היא עוצרת לרגע, מסתכלת על כולם בעיניה האפורות שמעליהן משקפיי ראייה.

"אני מבקשת מכם להראות בגרות, ולקבל את אווה כמו שצריך. זה הכל, יום טוב שיהיה לכולכם." היא מסיימת ויורדת מהבמה.כינסו את כל האקדמייה רק בשביל נאום שלכמה דקות? אין פלא שהם בעיתיים.

Fixing The Broken-הוקפאWhere stories live. Discover now