אני ב...הבחורים של טומן?!

מתחילים!!!

עיניי נפתחות.
אני שוכבת על מיטה גדולה ונוחה עם קירות לבנים בחדר יש ארון גדול. הארון חצי פתוח ככה שאני רואה שהוא מלא בבגדים.
בפינת החדר יש שולחן כתיבה ועוד שידה עם מראה ענקית על השידה יש מלא איפור וקרמים. "וואו" פי נפתח בתדהמה.

בחיים לא הייתי עשירה גם כשההורים שלי היו בחיים תמיד גרנו בבית קטן אני לא רגילה לראות בתים כאלה.

עיניי נמשכות לפתק לבן שנמצא על השולחן כתיבה.
התקדמתי לשידה, כתוב מעל הפתק לקים.

'היי קים זו אני, חשבתי שזה אכזרי להשאיר אותך בעולם חדש בלי הדרכה לפני' מה את אומרת גלגתי עיניים.
'אז אני יספר לך קצת עלייך את בת 15 בכיתה י, לומדת בטומן אין לך חבר.
סבא זקן ובודד אימץ אותך שהיית בת שש, הוא נפטק לפני חודשיים והוא הוריש לך את הבית ואת הכסף שלו (לא חסר)' תודה איש זקן!
'את תהי באותה כיתה עם ליזי,קלייר,ושאנון.
אה נכון וקראים לך קיארה לינץ''
שם יפה
(...)
מה?! אבל למה? איך?!!!
'חחחח כן, רציתי לשנות קצת את הסיפור...
את האחות התאומה של שאנון את הקטנה מבינכן היית מאוד קרובה לג'ואו אבל כשהיית בת חמש ההורים שלכם היו צריכים להצתמצם אז אבא שלך זרק אותך לרחוב והם סיפרו לג'ואי לדארן ולשאנון שהיית רק בת דודה שלהם והיית צריכה לעזוב. שרדת שנה ברחוב לבד ושכמעט מתת מקור הזקן אימץ אותך.
נ.ב אילי ג'יאי ושאנון זוכרים אותך'

(...)

מה לעזעזל?! הפאקינג חיים שלה יותר גרועים משלי!
אני חייבת להירגע, חזרתי למיטה ונפלתי עליה.

אחרי 10 דקות נרגעתי. אני חייבת לדעת איך לעזעזל אני נראת!
רצתי למראה ופערתי את פי לנערה שנגלתה מולי. מולי הייתה נערה יפה עם עיניים ירוקות ויפות כמו של ג'ואי, ושיער שחור שמגיע עד אמצע גבי. והפרצוף שלי נראה בדיוק כמו הפרצוף של שאנון! אף קטן וחמוד, קצת נמשים, ושפתיים ורודות ודקות.
אני פאקינג מהממת!

הסתכלתי על עצמי בראה עוד 10 דקות טובות. מה? לא אשמתי שאני נראת כמו מלאך...

רגע אין לי טלפון?
"אני לא ישרוד שלי טלפן!"
פתחתי את אחת המגירות של השולחן עבודה ומצאתי שם אייפון 15 פרו.
לקחתי את הטלפון והתחלתי לקפוץ באוויר "תודה סבתא זקנה תודה!" "רגע אולי אני צריכה להגיד אישה יפה?" אחרי הכל בפעם האחרונה שראיתי אותה היא הייתה נראת אישה בת 20.

טוס אז בשעה האחרונה סרקתי את הבית שאני נמצאת בו יש לו שתי קומות ובריכה בחוץ. פאקינג בריכה. תמיד חלמתי על בריכה!

רגע. זה לא בסדר שג'ואי, שאנון, שון, טייג, ואולי גרים עכשיו בבית קטן עם שני מפלצות שהם במקרה ההורים שלנו ואני גרה כאן.
צמרמורת עוברת בגופי כשאני חושבת על זה שטדי יכול להרביץ להם עכשיו.

"מה השעה בכלל?" אני מדליקה את הטלפון. וואו השעה כבר תשע בערב כדי שאני ילך לישון.

וואו בארון הזה באמת יש מלא בגדים!

אני לוקחת פיג'מה קצרה עם דובי עליה.
אני הולכת מורידה את החולצה שעליי ועיניי נמשכות למראה יש לי קצת מתחת לחזה צלקת גדולה בצוקה של קו, טוב אני לא צריכה להיות גאונה בשביל לנחש מי עשה את זה...
אני מסתובבת עם גבי למראה וראה על הגב שלי כמה צלקות קטנות. זין. אני מוכנה להתערב על מאה שקל שטדי עשה לי את זה.

אני מתחילה לרעוד צת מה מחשבה על זה ועיניי מתחילות לדמוע. אני מחליפה מהר לפיג'מה וחוזרת למיטה.

ברגע שעיניי נעצמות פלשבקים ' " חיית פרא!" אני אומרת בצחוק לג'ואי שרב מכות עם מישהו שוב וחזר עם קצת דם על היד. הוא צוחק ושם יד על הראש שלי "תפסיקי לקרוא לי ככה" אני צוחקת, אני בחיים לא יפסיק לקרוא לא ככה!'

' אני פותחת את הדלת בזהירות לאבא שחוזר שיכור עם בקבוק בירה ריק ביד שלו.
"על מה את מסתכלת זונה קטנה?! תביאי לי בקבוק בירה!"
אני ממהרת למקרר ולוקחת בידיים שלי בקבוק בירה. זה קר וגדול קשה לי להחזיק את זה. אני רוצה לבכות, אני לא אוהבת להיות איתו לבד בבית!
כל האחים שלי יצאו בחוץ ואני נשארתי בשביל לשים נעליים ולסיים את הציור שלי.
בלי לשים לב הרגל שלי מחליקה על השטיח ובקבוק הבירה מתנפץ על הרצפה. עיניי נפתחות בפחד וגופי מתחיל לרעוד. מהר לקום! אסור שאבא יראה!
אבל אבא מתקרב אליי ויש לו מבט מפחיד. אני לא אוהבת שלאבא יש מבט כזה... "זונה קטנה יש לך מושג גמה זה עלה!" הוא פותח את החגורה שלו. ואני יושבת על התחת וזוחלת לאחור.
"סליחה, באמת סליחה" אבא זרק את החכורה שלו לצד. הוא באמת סלח לי?
אבל הוא מרים את חצי מבקבוק הבירה שנשאר שלם ושורט אותי איתו מתחת לחזה. זה כואב דיי כבר!

עיניי נפתחות לעזעזל. זה פאקינג טריגר מזוין!
אני מנגבת את עיניי וחוזרת לישון. עברתי לפה אבל כנראה שכאב ורצון למות עבר ביחד איתי כי שמתי לב שעל שתי מפרקי ידי יש צלקות של חתכים.

כנראה שגם פה כאב לי יותר מידי...