נקודת מבט- ג'ונגקוק
משכתי את זרועו והובלתי אותנו לעבר רחבת הריקודים הקטנה שהייתה במרפסת המסעדה, האורות הצהובים והאדומים הקרינו על פניו היפות של הנער מולי.
"אמ אני מצטער שאני לא זוכר את השם שלך.. אבל איך קור- קוראים לי טאהיונג" הנער קטע את דבריי וחייך חיוך קטן כשאמר את שמו.
שם יפה, טאהיונג, בייבי..
הינהתי בחיוך והצמדתי את גופו המעוצב לגופי החטוב, מנסה להרגיש את המגע שלו יותר.
"אני מקווה שאתה מרגיש בנוח איתי" לחשתי לאוזנו וגיחכתי כשהרגשתי את גופו מצטמרר ללחישותי.
"אני קצת מובך אבל חוץ מזה אני די נינוח איתך" טאהיונג אמר בכנות והניח את ראשו על כתפי, הרגשתי שגופי נחלש באותו רגע..
זה משהו חדש לי, נער תמים ונאה שסומך עלי ונותן לי להרגיש תחושות שלעולם לא הרגשתי,
אני רוצה את זה.
בזמן שגופינו זזים מסונכרנים לצלילי כלי הנגינה המרגיעים שהיו ברקע, מבטי נפל על החלון השקוף שהקרין כלפי חוץ.
ג'ייק, צ'אן והצוות שלהם ערכו חיפוש עם נשקים מסביב למסעדה.
אני חייב להיעלם, אבל טאהיונג.. אני לא רוצה שהוא יפגע מכל זה.
בחנתי לשנייה את האפשרויות שעומדות בפני, או שאני משאיר אותו פה לבד והוא יצפה במחזה הלא נעים שהולך לקרות פה, או שאני מוצא דרך להעלים אותו מפה.
הוצאתי את הקוהינור מהכיס שלי והכנסתי אותו לתוך התיק הקטן שהיה מחובר לג'ינס של טאהיונג.
ראשו היה מונח על כתפי ועיניו היו עצומות, לכן ניצלתי את הרגע ופעלתי בזהירות רבה.
לאחר שהכנסתי את הקוהינור לתיק הקטן, הבחנתי במלצרית שעוברת בין הסועדים ומחלקת להם יין.
"אני מצטערת מאוד, זה החליק לי בטעות" המלצרית הייתה נסערת לאחר ששפכה בטעות את היין על חולצתו של טאהיונג, כמובן שאני גרמתי לזה, שמתי לה רגל והיא מעדה.
"פאק" טאהיונג גנח בתסכול וניסה לבחון את רמת הנזק שנגרם לחולצה הלבנה שלו.
"הכל טוב, אני אחכה לך פה ואתה בינתיים תלך לשירותים להתנקות" אמרתי לו וכתגובה הוא הינהן ועשה את צעדיו לכיוון השירותים שהיו בתוך המסעדה.
רצף של קללות יצאו מפי כשהבחנתי בג'ייק וצ'אן, הם קלטו אותו איתי, שיט.
יריות נשמעו לכל עבר, מנורות המרפסת התנפצו, וצעקותיהם של הסועדים הצטרפו לדרמה שג'ייק והצוות שלו דאגו לחולל.
אני יודע שטאהיונג כרגע, לפחות כרגע מוגן בתוך השירותים.
לא נשארתי אדיש לסיטואציה והאינסטינקט הראשוני שהיה לי זה לרוץ, אין לי נשק או משהו, לכן הייתי חייב לפחות להצליח להימלט מהיריות שלהם.
"תעצור!" צ'אן צעק במהלך הרדיפה אחריי, לא הסתכלתי לאחור, רצתי כמה שיותר מהר.
ירדתי במהירות במדרגות הרחוב, אותם המדרגות שעליתי דרכם למסעדה.
"סעמק!" צעקה יצאה מפי כשהרגשתי כדור ירייה בחזה.
-
נקודת מבט- טאהיונג
איי, הוא כל כך חמוד.
מחשבותיי לא עזבו אותי, לקחתי נייר מהמכונה והתחלתי לנקות בחולמניות את החולצה שלי.
נו באמת, כאילו ואכפת לי עכשיו מהחולצה הזאת, מעניין אותי אם הוא עדיין בחוץ, מחכה לי.
"אתה לא חושב שיום אחד הכוונה לאף פעם?
אני חושב שאתה צריך לעשות מה שאתה רוצה" אעאע אני גוסס מילותיו חילחלו בי עמוק מדי, למה הוא כזה ממכר לעזאזל.
ויקי.. הוא כל כך רגוע, עדין ומתורבת, סבתא תשמח להכיר אותו.
כן קים טאהיונג, הוא צודק.. הרגע הזה לעולם לא יחזור שוב.
תודה אהבת אמת!
"ווטפאק מה הולך פה" יצאתי מהשירותים והלסת שלי נשמטה מהמקום.
הצלחות שבורות על הריצפה, זכוכיות של מנורות ורהיטים שבריריים, מנופצים בכל עבר.
"מה קרה פה?" שאלתי את בעל המקום שהיה עם פנים נפולות ומבט אבוד.
"הדייט שלך אדוני" אמר והשאיר אותי חסר מילים.
"קים טאהיונג? זה אני ויקי, סליחה שאיחרתי היה לי פנצ'ר והסוללה שלי נגמרה" מה הולך פה לעזאזל.
אבל מי היה ויקי השני.
יצאתי נסער ומתוסבך של החיים מהמסעדה, נכנסתי לרכב והתנעתי אותו, מת להיעלם מפה.
אבל יאוווווו אני יהרוג אותו! הוא היה כזה חמוד למה הוא שיקר לי?
"אהבת אמת אם אי פעם אני אראה אותך אני דורס אותך" מילמלתי בעצבים לעצמי והסתכלתי למראה.
"שיט!" צעקה נפלטה מפי, דרסתי משהו או אולי מישהו, פאק.
דוממתי מנוע ויצאתי במהירות מהרכב, רק שזה לא בן אדם וזה חתולה.
"אוו זין" לא הצלחתי לעצור את עצמי מלקלל ברגע שהבחנתי שזה פאקינג בן אדם.
דרסתי בן אדם.
"אני כל כך מצטער! אתה בסדר?" שאלתי בהיסטריה, ואותו אדם הסתובב באיטיות לכיווני.
"אתה?" שאלתי בהלם,
"היי, ג'ונגקוק" אותו אדם שהיה איתי בדייט במסעדה תחת השם ויקי, הושיט את ידו כלחיצת יד.
למה לעזאזל הוא מבסוט של החיים שלו, מה הוא מחייך.
"מה?" שאלתי מבולבל, היום הזה עוד יהרוג אותי.
"זה השם שלי.. ג'ונגקוק" הוא ענה והוריד את ידו כשהבין שהיד שלי לא הולכת להחזיר לחיצה.
"כן בטח, אחרי כל כך הרבה שקרים זה בוודאות נכון.." אמרתי בזילזול.
"שיקרתי לגבי השם שלי אבל השאר היה נכון" הוא ענה באנחת כאב ורק אז הבחנתי בכמות די מכובדת של דם בחליפה הלבנה שלו.
"מה קרה לך?!" שאלתי בהלם, אני כל כך דרמטי אבל למה הוא כזה שנטי, הבן אדם נורה, יש דם בחזה.
"אל תזוז, אתה זקוק לרופא בדחיפות אבל" אמרתי כשבחנתי את מקום הירייה.
"אני לא צריך שום רופא, אולי.." הוא התחיל לומר ועל פניו הופיע חיוך ממזרי ולא תמים בכלל.
"אולי מה?" שאלתי בסקרנות.
"אולי נשיקה" ג'ונגקוק ענה בחיוך צידי והוא לגמרי היה משועשע מהסיטואציה.
"נשיקה? השתגעת? אני הולך, ברצינות אבל אתה חייב לראות רופא" אמרתי והתכוונתי ללכת לכיוון הרכב שלי אבל ידו תפסה בזרועי.
"הם ראו אותך איתי במסעדה" ג'ונגקוק ענה באנחה והסתכל בעיני.
"מי?" שאלתי כשהרמתי מעט גבה והסתכלתי לצדדים.
"הם חושבים שאתה יודע משהו"
"מה אני יודע?" ידו של ג'ונגקוק עדיין אחזה בזרועי.
"כלום, אבל הם לא יודעים את זה" ג'ונגקוק ענה והסתכל על הפצע שלו בזמן שהוא שכוב על הכביש.
"הם לא יודעים שאני יודע משהו?" עניתי לגמרי מבולבל, מי יודע מה יודע, לא הבנתי כלום.
"לא, הם חושבים שאתה יודע משהו, אבל הם לא יודעים שאתה לא יודע כלום" ג'ונגקוק ענה במהירות וניסיתי לעקוב אחרי מילותיו אך עדיין לא הצלחתי להבין הגיון.
"מה אני יודע?"
"כלום"
"אז הם יודעים את זה?"
"עצורר ואווהוו" ג'ונגקוק ענה בכאב והחזיק את חזו.
"הבלבול יהרוג אותי לפני הכדור הזה" ג'ונגקוק ענה בגילגול עיניים ולא הצלחתי שלא לחייך ממנו.
---
YOU ARE READING
Bang Bang/ TAEKOOK
Fanfictionג'ון ג'ונגקוק פושע בינלאומי אשר מואשם בגניבת הקוהינור, נתקל במהלך מרדף בנער תמים ושובה לבבות אשר לא מודע עד כמה חייו הולכים להשתנות מקצה לקצה לאחר שיתקל בפושע המבוקש והמסוכן. {הסיפור יכלול:} •סמאטים •תמונות fanart של טאהקוק •מילים גסות
