אני ב...הבחורים של טומן?!

בוקר טוב?

"קיארה! איפה יש לך קמח? אני רוצה להכין פנקייק!" הצעקה של קלייר העירה אותי.

"כן בוקר טוב גם לך קלייר" אמרתי בציוניות והסתובבתי לצד השני של המיטה ככה שהג שלי מופנה עליה.

"נו! אני רעבה והצלחתי להעיר את כולם חוץ ממך!" קלייר צעקה שוב והתחילה לנסות לדחוף אותי מהמיטה.

רגע! מזה כולם מי פה? מה היא עושה פה?
"למה?!" צעקתי על קלייר שהצליחה להפיל אותי מהמיטה לריצפה הכואבת.

אה נכון נכון כולם ישנו אצלי כי היינו שיכורים.

"בוקר טוב תקומי ותגידי לי איפה הקמח" קלייר חייכה אליי ויצאה מהחדר. כלבה! זה כאב.

סיימתי להחליף בגדים להתקלח ולהתאפר ירדתי לכולם.

"או יופי היא התעוררה!" גיבסי צעק ושנייה אחרי זה כולם הסתכלו עליי.

"קלייר אני שונאת אותך מי מעיר ככה בן אדם!" כיווצתי את גבותי בכעס לקלייר שחייכה.

"היא דחפה אותך מהמיטה?" ליזי שאלה בהרמת גבה.
מצמצתי בהפתעה ואמרתי "כן".

"כן גם אותי" ליזי ענתה ונתנה מבט כועס לקלייר שהמשיכה לחייך.
"גם אותי" שאנון אמרה ואיפה הוסיפה "כן גם אותי" היא נאנחה בעייפות ושמה את הראש שלה על החזה של ג'ואי.

"אותי היא ניסתה ולא הצליחה..." ג"ואי אמר ואז נתן מבט כועס לגיבסי "אבל אז הוא דחף אותי מהמיטה"

"גם אותי" ג'וני ויואי אמרו ביחד.

"וואו אתם יודעים שאנחנו ננקום בכם כן?" שאלתי את גיבסי וקלייר כשכולם היסתכלו עליהם במבטים כועסים.

"קלייר אמרה לי!" גיבסי צעק והצביע עליה.
קלייר נשמה בחדות "שקרן אתה אמרתה לי!"
וככה הם המשיכו עד שאיפה שאלה.

"איפה יש קמח קיי? קלייר רוצה להכין פנקייק."

קמתי מהכיסא שהספקתי לשבת עליו והתחלתי לחפש בארונות.

"את לא יודעת איפה יש קמח? זה הבית שלך" קלייר אמרה בחוסר טקט. ואני נאנחתי אני עדיין עייפה! אין לי כוח לחרא הזה.

"אמ כן אין לי מושג עברתי לפה לא מזמן.."
מלמלתי לקלייר.
הוצאתי שקית קמח סגורה מאחד הארונות והבאתי לה.

"איפה ההורים שלך?" גיבסי שאל כשהוא הלך להתיישב ליד ג'וני.
"אמ" העפתי מבט לג'ואי ושאנון. שאנון נרדמה על ג'וני שחיבק אותה. וג'ואי כיווץ את גבותיו בשאלה.
החזרתי את מבטי לגיבסי ואמרתי. "לא יודעת מקווה שמתים"
כולם השתתקו ורק אז קלטתי מה אמרתי. יופי קיארה יופי! למה לא?!

בחנתי את הפנים של כולם חלק היו מופתעים ולחלק היו פשוט מבטים עצובים.

"אני בסדר" אמרתי והוצאתי את הקמח מאחד הארונות.

"תכיני הרבה." אמרתי לקלייר שעדיין הייתה עם פרצוף עצוב.

"כן בטח..." קלייר ענתה לי בחזרה עדיין עצובה.
נאנחתי והתקדמתי אליה כהגעתי אליה חיבקתי אותה "אני בסדר אבל אני לא אהיה בסדר אם אני לא יכול בקרוב אז אני מאוד ישמח שתתחילי להכין לי אוכל עם חיוך על הפנים שוב"

קלייר לקחה נשימה וחייכה שוב "אני עכשיו יתחיל!"
קלייר פצצה של אנרגיה ונכון שמה שהיא עשתה לליזי לא יפה אבל עדיין זה עוד לא קרה אז אני עוד לא כועסת...

התיישבתי על כיסא ליד איפה וג'ואי ושמתי את הראש על השולחן.
"לעזעזל אני מבריזה היום." מלמלתי לעצמי. כואב לי כל הגוף!

"את לא" איפה הסתכלה עליי במבט נוזף. למה?
"אם אנחנו הולכים לסבול גם את." כן ברור  ברור גם ככה בטח יעיפו אותי מהכיתה.

החזרתי את בראש לשולחן ומלמלתי שוב "אני רוצה לישון לישון!"

שמעתי את הצחקוק של איפה וג'ואי ורק נאנחתי שוב.

היום עבר סבבה כמה אנשים מהשכבה שכנראה ראו את הסטורי שלי או של מי שישנו אצלי היום
שאלו אותי אם יש לי בריכה או איך אני מכירה את הבנים שם או אם פעם הבאה אני יזמין אותם כן...
אני לא.