קליעה עוצמתית [2]

פרק ארבעה עשר - {מיה}

עבר
״מה כדאי לי לשים?״ אני שואלת את סופי, שנוגסת באחד מהמאפינס שהכנו מקודם. ״לא יודעת, מה את אוהבת יותר?״ נחרתי בבוז, ״לא יודעת, בגלל זה אני שואלת אותך״ אמרתי ברוגז.
יש לי דייט בעוד כשעה עם איתן, ואני רחוקה מלהיות מוכנה.

״אה״ נאנחה סופי. התיישבתי על המיטה, מרגישה חוסר אונים.
״מה אעשה? אני אמורה לצאת עוד חצי שעה״ אמרתי, מרימה את מבטי אליה.
״אממ... השמלה השחורה יותר מחמיאה למבנה גוף שלך״.
הנהנתי, שמה עליי שמלת קיץ קצרה בצבע שחור, בעלת מחשוף קטנטן בחזה.
״וואו. תראי לי אותך״ אמרה סופי, וכתגובה הסתובבתי מראה לה את השמלה. ״אם הוא לא נופל ברגע שהוא רואה אותך אני צנצנת״. גיחכתי, אבל באמת נראיתי טוב.
השמלה הדגישה את הקימורים הנשיים בגופי, ושיערי סולסל לגלים יפים שהשתלבו בהרמוניה עם צורת הפנים שלי.

״לאן זה?״ שאל ג׳יימסון, כשנכנס הביתה לאחר אימון. ״היא הולכת לדייט״ אמרה סופי בהתרגשות, מוחאת כפיים.
״עם בחור ממש חתיך״ הוסיפה, יודעת שמילותיה ירגיזו אותו.
לא סיפרתי לה שג׳יימסון לא יודע שאני ואיתן יוצאים, ופניו המעוותים של ג׳יימסון הוכיחו לי שהוא לא כלכך התלהב מהרעיון של אחותו הקטנה בדייט.
״מה?״ אמר בזעם, מתקרב לכיווני כמו סערה.
הרמתי את מבטי אליו, וראיתי איך עיניו מתכהות. סופי עמדה בצד במבוכה כשחיברה את החלקים והבינה שלג׳יימסון לא היה שמץ של מושג.

״התכוונתי לומר לך-״ התחלתי לומר, אך ג׳יימסון קטע אותי בזעם. ״מתי? אחרי שתשכבו?״ כמעט נחנקתי ממילותיו, הייתי בסך הכל בת ארבע עשרה וידעתי שאיני מוכנה למערכת יחסית מינית כרגע.
״ממש לא. הוא באמת בחור טוב!״ התעקשתי, נלחמת בדמעות. איתן עזר כשלוגן, החבר הכי טוב של אחי הנחמד, שבר לי את הלב. ״כמה זמן אתם מכירים?״
״חודש...״ אמרתי, משפילה את עיניי. ג׳יימסון פלט גיחוך מזלזל, ״בדיוק. את בקושי מכירה את הבחור״. הנדתי בראשי, ״בסופו של דבר יהיה לי חבר בין אם תרצה ובין אם לא״.

סופי הנהנה, ״וממילא, היא חייבת לצאת״ אמרה. יכולתי לראות איך המילים שלה מרגיזות אותו אפילו יותר, ״היא לא הולכת לשום מקום״ אמר בתוקף.
״אני הולכת, ביי״ אמרתי בזמן שאני וסופי מיהרנו לצאת מהבית.
נשמנו עמוק אחרי שהתרחקנו מספיק, ״פעם ראשונה...״ אמרתי מתנשמת, ״פעם ראשונה שעשיתי משהו שאני רוצה, ג׳יימסון תמיד החליט״.

איתן חיכה לי ליד הדלפק בבאולינג, נראה מזיע וחסר סבלנות. רצתי לעברו מהר, ״וואי. ממש סליחה״ אמרתי. איתן הניח את ידו על עורפו וגיחך באילוץ.
״זה בסדר״ אמר מחייך במבוכה, הנדתי בראשי לשלילה.
״זה לא. זו כבר הפעם השלישית שזה קורה״ אמרתי. ״באמת שזה בסדר״ אמר, מרים את עיניו אליי ״עכשיו... בואי ניכנס״.

באולם הבאולינג התנגן השיר ׳it's my party' של לזלי גור.
ניסיתי להתעלם מהתחושה המביכה שהאיחור שלי גרם, אחרי הכל כן הגעתי.
״אז... איך עבר היום שלך?״ שאל בזמן שהלכנו לקורה בה נשחק.
״הוא עבר בסדר״ אמרתי, זוכה מאיתן להנהון. ״נשים קודם, אז תתחילי את״.
לקחתי את הכדור, בזריקה הראשונה נפלו שבע, אך למרבה הצער בזריקה השנייה פספסתי. ״אוף, לא נורא״ אמרתי, מרגישה מבואסת. כולם תמיד אמרו שאני שואפת לשלמות, פרפקציוניסטית, שאני צריכה להקל על עצמי, כי שלמות בלתי ניתנת להשגה.