פרק 47 - חפש את המטמון

32 0 0
                                    


*נקודת מבט טאהיונג*

אוקי. אני כבר לא יכול להתחמק מזה. אני צריך לספר לו הכל לפני שנרד. "אני לא זוכר אם סיפרתי לך. למשפחת קים יש מטרה אחת חשובה, כמובן בין כל הפעילויות שאנחנו עושים. המטרה הזו היא הכי חשובה, אבל לא הרבה יודעים עליה. אבא שלי מחפש מישהו שלקח משהו בעל ערך שאי אפשר לתאר. אפילו לנו לא סיפרו מה זה. ממש משחק של 'חפש את המטמון' רק שאין לו סוף באופק. אנחנו עוקבים אחרי כל רמז. הלחץ של אבא שלי למצוא אותו רק גובר. חיפשנו את אותו אדם שנים ובכל העולם" אני לא יודע אם הסברתי את הסיטואציה כלכך טוב. קשה לי להגיד את זה. אני לא רוצה לגלות את התגובה שלו. הכנתי את עצמי לגרוע מכל. "מה זה קשור עכשיו?" הוא שאל במבט מבולבל. נשמתי עמוק והמשכתי "אחרי שהתעלפת, כולנו דיברנו וניסינו להבין מה קורה. גילינו שאתה מכיר טוב את אותו אדם" הסתכלתי עליו וכיווצתי את אגרופי. "אני?" הוא שאל מופתע. הנהנתי "הונג" יכלתי להגיד רק מילה אחת. הסתכלתי על קוקי כשנחתה עליו ההבנה. "הונג? דוד שלי הונג?" הוא שאל מבולבל. "זה הולך להיות סיפור קשה. יש שם דברים שלא תאהב לשמוע. אתה רוצה לשמוע את כל הסיפור עכשיו? או שנרד ויספרו לך למטה. הם יודעים יותר טוב ממני" לחשתי ומבטי על הריצפה. קוקי ישב בשקט. "תספר לי אתה, אני אקשיב" הבטתי בו. הוא הסתכל עלי במבט רך. "אני לא יודע הכל. והאמת אני עצמי עוד לא עכלתי את זה. אבל אני אגיד לך כל מה שאני יודע"

"אז בעבר משפחת קים ומשפחת פארק היו משפחות שעבדו ביחד. כל אחת מהן שלטה על אזור בעיר והם פעלו תחת משפחה שולטת. המנהיג שלה נקרא קוואנג. באותו הזמן הונג הצטרף" הסתכלתי על קוקי שישב בשקט והביט בי. "הוא היה עם המון פוטנציאל אז הציבו אותו בקבוצה של קוואנג ולאט הוא עלה בסולם והגיע לתפקיד גבוה. הוא ניצל את אחד הימים שקים ופארק יצאו למשימה וביחד עם שותפה שלו שהייתה העוזרת האישית של אשתו של קוואנג, הוא הרג את הזוג קוואנג" עצרתי. מבט של הלם עלה על פניו של קוקי.  "הוא הרג אותם? למה?" הוא שאל, גבותיו מכווצות. ראיתי שהוא מבולבול. "הוא רצה להיות המנהיג. אבל משהו השתבש והוא ברח, אבל לא לפני שהוא לקח המון רכוש ושלל יקרים שהיו חשובים למשפחות. זו הסיבה שקים ופארק המשיכו לרדוף אחריו" הפסקתי את הסיפור בחלק הזה. לא ידעתי איך לספר לו שאמא שלו גם קשורה לדבר הזה. שחלק מהאוצר הוחבא אצלו בבית ובגלל זה הם הגיעו אליו. זה קשה מדי.

"מה אתה לא מספר לי?" הוא שאל. הסתכלתי עליו והוא הביט בי במבט חושד. "תספר לי הכל טאה" הוא דרש. "אני לא רוצה להכאיב לך. אתה סבלת מספיק" דמעה זלגה מעייני ושפשפתי אותה. התרוממתי מהמיטה והפנתי את גבי אליו. "כל המצב הזה מטורף. אני בסך הכל אוהב אותך זה לא אמור להיות כזה מסובך. עם כל המוות והשקרים" בעטתי בכיסא בכעס. שום דבר לא יחזור להיות מה שהיה אחרי שהוא ישמע את ההמשך. "טאה תסתובב לכאן" הוא אמר. "אתה לא באמת מכיר אותי. אני חזק יותר ממה שאתה חושב. אני לא צריך שתגן עלי. עכשיו תסיים את הסיפור" הסתובבתי אליו, מבטו השתנה לרגע הרגשתי שאני באמת לא מכיר את האדם שעומד מולי. היציבה שלו השתנתה, האווירה מסביבו. זה הרגיש כמו ג'ונגקוק אחר לגמרי.

Sweet ervenge - נקמה מתוקהWhere stories live. Discover now