ג'ון ג'ונגקוק פושע בינלאומי אשר מואשם בגניבת הקוהינור, נתקל במהלך מרדף בנער תמים ושובה לבבות אשר לא מודע עד כמה חייו הולכים להשתנות מקצה לקצה לאחר שיתקל בפושע המבוקש והמסוכן.
{הסיפור יכלול:}
•סמאטים
•תמונות fanart של טאהקוק
•מילים גסות
"אני מצטער, לא התכוונתי להחזיק לך ככה את היד" ג'ונגקוק ניגש אלי כשניסיתי "להתעלם" ולהתעסק בחולצה שלי. אני שונא את זה, אני שונא שאני מרגיש מבולבל, התחושות והקירבה שהוא נותן לי להרגיש. "אתה יכול להפסיק להתנהג אלי ככה?" אמרתי וקמתי מהסלע שבו ישבתי, עומד מולו ומסתכל בלבן עיניו. "איך ככה?" ג'ונגקוק התקרב קצת, קצת יותר מדי אך ידי הייתה על חזו, עוצרת אותו מלהמשיך להתקרב אלי, החזה הזה.. כל כך שרירני וקשיח.
"תספיק לבלבל אותי, אני רוצה שתתרחק ממני וכשאנחנו מוצאים את הדרך יציאה מהיער הזה, דרכינו נפרדות, אני הולך לבית שלי ואתה ממשיך עם חיי ההישרדות שלך, לבד" קבעתי בביטחון והתחלתי להתקדם לבד, משאיר אותו פעור פה. "תגיד לי מה עובר עלייך? אתה חושב שאני רוצה בזה? תספיק כבר להתנהג כאילו כל העולם על הכתפיים שלך" ג'ונגקוק צימצם את הפער בריצה קלילה ועצר אותי מלהתקדם. "שחרר" ניתקתי את ידי והמשכתי להתקדם, מתעלם ממילותיו. אני כל כך רוצה הביתה, להמשיך את החיים הנורמליים שהיו לי לפני שפגשתי אותו. "תעשה מה שבאלך, נשבע שאין לי יותר כוחות אלייך" ג'ונגקוק אמר בזילזול והמשיך להתקדם כשהוא מקדמי ואני מאחוריו, מעכל את מילותיו. הנוכחות שלי מציקה לו, אני יודע את זה אבל אין לי ברירה אלא להמשיך איתו כדי למצוא את היציאה מהיער המסריח הזה, אוף גם מתחיל להחשיך.
---
אחרי הליכה של כמעט שעה וחצי מבלי דו שיח בינינו התחלתי להרגיש עייף וחלש, הרגליים שלי לא הצליחו לעמוד יותר, הייתי חייב לשבת. "ג'ונגקוק אני לא יכול להמשיך יותר" אמרתי בקול חלש והתיישבתי על הקרקע שהייתה מלאת עלי שלכת. "מה קרה? אתה מרגיש טוב?" ג'ונגקוק שמע את קולי השקט שלא אפיין אותי ובחן אותי מדאגה. "לא יודע" אמרתי והנחתי את ראשי על כתפו כשירד לגובה עיני כדי לבדוק אותי. "פאק! אתה רותח" ג'ונגקוק אמר בבהלה והרים אותי על גבו, מתחיל לצעוד במהירות כדי למצוא מקום סגור ביער הקריר. "ג'ונגקוק, אני מרגיש נורא" לחשתי בקול צרוד ועיני נסגרו לאט לאט, גופי בער והחולצה הרטובה בכלל לא תרמה למצב הפיזי שלי. "אני בהלם! יש פה בית, טאהיונג" ג'ונגקוק אמר בהתלהבות והתקדם במהירות לעבר הבית.
•המקום
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"ג'ונגקוק בבקשה תזדרז אני מת לנוח" לחשתי בעייפות, בקושי הצלחתי להביע התרגשות. "אנחנו כבר נכנסים, רק צריך לבדוק שאין אף אחד בפנים" ג'ונגקוק אמר ועשה בדיקה קצרה מסביב לבית, מנסה לבדוק מהחלונות אם יש מישהו בפנים. "מעולה, אין פה אף אחד" אמר ופתח את הדלת. הבית היה כל כך רגוע, בעיצוב שקט וכפרי, אורות צהובים, ארון בגדים, מטבח קטנטן ומיטה אחת. הכל היה כמו חדר אחד, לא היה כניסות לחדרים אחרים חוץ מהקומה העליונה ששם היה מחסנון קטן.
ג'ונגקוק הניח אותי על המיטה והתכופף לבדוק אותי שוב. העיניים שלי היו חצי עצומות, והפנים שלי האדימו והיו חמות כל כך. כף ידו של ג'ונגקוק נחה על המצח שלי כדי לבדוק את חום גופי ולאחר מכן טיילה בלחיים שלי וריפרפה בשפתיי. עינינו התמגנטו, לא הצלחתי להסיר את עיני מעיניו הגדולות והמהפנטות. "ג'ונגקוק קר לי~" אמרתי ברעידות, כאשר צמרמורת קור עברה בגופי וקטעה את בהייתי בעיניו. "חכה, אולי יש שמיכה בארון, גם צריך להחליף לך בגדים" ג'ונגקוק אמר והסמקתי במשפט האחרון, אני אמור להחליף בגדים מולו? אין סיכוי.
"יא תראה יש פה חליפת פיג'מה, שלושה בוקסרים, חוטיני ומכנס רופף קצר, בול בשבילנו" ג'ונגקוק הוציא את כל הבגדים שמצא, הניח אותם על המיטה ואת החוטיני נפנף מולי. ""מה אתה אומר.. אולי- אולי לא." ג'ונגקוק התחיל לומר בחיוך ממזרי אך קטעתי אותו והסתכלתי עליו כלא יאומן. הוא כל כך סוטה וחרמן, מה עובר עליו, עם מי נתקעתי? "בסדר אז כשתחלים, תוכל לשקול זאת מחדש עם ראש צלול יותר" ג'ונגקוק אמר בביטחון כאילו מצפה שאני יענה לחיוב, אבל לא היה לי כוח להתווכח, אז פשוט הנחתי שוב את ראשי על הכרית והתכרבלתי בתוך עצמי. "קום, אני רוצה להחליף לך בגדים" ג'ונגקוק ניגש אלי וחיכה שאענה לבקשתו. הוא צוחק עלי? מה לעזאזל עובר לו בראש שהוא מבקש ממני להתפשט מולו. "ג'ונגקוק תפסיק עם השטויות שלך, אני בגסיסה וזה לא מצחיק אותי, תשמור תבדיחות האלה כשאני יבריא" אמרתי באנחה והסתכלתי על התקרה. "אני נראלך לך צוחק?" שאל בהרמת גבה ותפס אותי בידיו החזקות, לא נותן לי אפשרות להתנגד. "ג'ונגקוק זה מביך אותי, תתן לי להחליף בגדים לבד" אמרתי במבוכה והחזקתי חזק בחולצתי, מונע ממנו להשחיל אותו מגופי. "תגיד לי, אתה חושב שאתה במצב להחליף בגדים לבד? אני מתערב איתך שאם אני נוגע בך עם האצבע שלי, אתה פאקינג מתרסק על הריצפה" ג'ונגקוק אמר ותכלס הוא צדק, אני באמת כל כך חלש, אבל זה לא סותר את העובדה שהוא יבחון לי את הגוף הנטול שרירים שלי לעומת הגוף האלוהי הזה שמולי. "תסמוך עלי, אני לא אעשה משהו אחר חוץ מלדאוג לך, לפחות עכשיו.." ג'ונגקוק אמר ברכות ואת המשפט האחרון מילמל אך שמעתי אותו ובחרתי להתעלם. הינהנתי ונתתי לו לעשות בי כרצונו.
נקודת מבט- ג'ונגקוק
קיבלתי את אישורו של טאהיונג והתחלתי להוריד בזהירות את החולצה הרטובה שלו, מגלה גוף חלבי ומעוצב כדמוי אישה. "יש לך גוף יפה" אמרתי בחיוך קטן, קולט את טאהיונג מסמיק ועיניו נדדו בחדר, מנסות לא לפגוש את מבטי. "עכשיו את המכנס" לחשתי בקול עמוק ונמוך, אך טאהיונג היסס והחזיק בחוזקה את מכנסיו. "טאהיונג.. בבקשה" ביקשתי בעדינות והתסכלתי לתוך עיניו, מחפש את האישור שלי דרכן. לבסוף הוא אישר והתחלתי להוריד את מכנסיו באיטיות ובזהירות רבה, כי גופו חלש ולא רציתי לגרום לאי נעימות נוספת. "תעשה את זה מהר" טאהיונג העיר לי כשעיני נפלו על איברו, ישלו איבר די גדול לפרצוף כזה תמים. "מצטער" התעוררתי מהבהייה והשחלתי את המכנס במהירות, לא רוצה שהוא יחווה הטרדה ממני. "זהו סיימתי, תשכב אני אביא לך את השמיכה מהארון" השכבתי אותו על הכרית וכיסיתי את כל גופו בשמיכה, כדי שיתחמם קצת.
