הפנים שלה

פרק 34/ מאט

14.11.2024

יום חמישי

מאט

הרגשתי לשון דביקה על כל הפנים שלי. פתחתי עיניים וראיתי את בטהובן עומד מעלי. אוויר חם ומסריח יצא מהפה שלו והוא הסתכל עלי בסקרנות.

"אוי בטהובן אתה מסריח" אמרתי והזזתי אותו ממני, הוא קפץ מהמיטה והסתכל עלי בהתרגשות, הוא חיכה שאני אבוא אחריו, ואולי הוא אפילו ניסה לשדל אותי לטיול, אבל לא הייתי מסוגל לקום מהמיטה. מאז יום ראשון והשיחה עם סיידי לא רציתי לראות אף אחד או לשמוע אף אחד. לא הלכתי לבית הספר השבוע, לא יכולתי להתמודד עם אנשים, עם קריסטינה ומוטו "מאט רוצח" שלה, עם אלי, עם הרגשות שלי אליה. היא סימסה כמעט כל יום השבוע כדי לשאול מה שלומי, אמרתי לה שאני חולה ושלא תדאג. גם רובי וריקי שמו לב לחסרוני כנראה. רובי סימסה לי כל יום סימני שאלה ושלחה לי סלפי שלה מהשיעורים משועממת. ריקי לעומת זאת, שלח לי גיף של דוב קוטב מבולבל. היחיד שאיכשהו היה לי כוח אליו היה נייט, סיידי שיתפה אותו בשיחה שהייתה לנו והוא כהרגלו היה חבר טוב. הוא ליווה אותי הביתה והציע לדבר עם אבא שלי. הוא אמר שנראה לו שאני חווה רגרסיה ונראה לי שהוא צודק, הרגשתי כמו שהרגשתי בימים הראשונים אחרי המוות של קלסי, לא הצלחתי לאכול, לישון או לזוז. אבל לא רציתי לגרום עוד סבל ודאגות לאבא שלי, מספיק מה שהוא עבר בגללי בשנה האחרונה. ביקשתי ממנו שלא יגיד כלום והוא ישר הניח לזה. אתמול הוא בא אחרי בית הספר ושכנע אותי לצאת איתו לריצה. זה עזר לקצת, העלים לרגע את המחשבות האובססיביות בנושא קלסי. אבל רק לרגע. מהר מאוד המחשבות חזרו, שוב התמונות של קלסי קפצו לי לראש, אבל הפעם זה היה מפחיד יותר. כשחשבתי שהיא התאבדה זה היה דבר אחד, אבל לחשוב שמישהו נגע בה, עשה לה משהו כזה. כמה מפוחדת היא בטח הייתה, כמה תחושת חוסר אונים היא הרגישה. איך לא הייתי שם למנוע את זה? מי המפלצת ששם את היד שלו עליה? ולמה לא ראיתי את הדברים כמו שהם עד עכשיו? איפה הייתי? למה לא חשבתי? למה לא הבנתי שזאת לא היא שעשתה את זה לעצמה? בכלל הכרתי אותה שהנחתי דבר כזה? סיידי ידעה. סיידי הבינה. למה אני לא? המחשבות לא נתנו לי נחת. היו לי גם הרבה מחשבות על מה שסיידי סיפרה, שהיא אהבה את קלסי. תהיתי עם עצמי אם גם קלסי אהבה את סיידי באותה צורה? כנראה שלא. אבל איך פיספסתי את זה? הרגשתי כל כך מטומטם, כל כך עיוור.

"מאט?" שמעתי את הדלת כניסה לבית נפתחת וקול של מפתחות שנזרקות על השולחן. בטהובן שעמד לידי המשיך להסתכל עלי ולקשקש בזנב, הוא עדיין לא שם לב שאבא שלי חזר, אבל הוא תכף יריח אותו. שמעתי את הצעדים של אבא שלי במדרגות עד שהוא נעצר ליד הדלת שלי. בטהובן סופסוף שם לב אליו וקפץ עליו בהתרגשות.

"היי בטהובן, אתה שומר על מאט שלנו?" הוא אמר וליטף אותו. הוא הסתכל עלי כמה שניות ואז התקדם לכיווני והתיישב על ידי במיטה. "איך אתה מרגיש?" הוא שאל. רציתי לענות לו שחרא, שהעולם קורס, שאין שום צדק סביבנו, שהמציאות נוראית, שיש אנשים רעים, שאני רוצה להיקבר במיטה ולא לצאת עד שכל המחשבות שלי יניחו לי. אבל לא הצלחתי לדבר. "אתה נראה חיוור" הוא אמר בדאגה. "אולי אני אכין איזה מרק-"