הפנים שלה

פרק 35/ אלי

26.11.2024

יום שלישי

אלי

לא הצלחתי להתרכז בשיעור ואפילו לא הצלחתי להתרכז בקלסר ציור שלי כמו בדרך כלל. מאט ישב לידי והסתכל מחוץ לחלון. הוא לא התנהג כרגיל, לא מאז מה שהיה בנינו. חשבתי על זה כל לילה, על התחושה של השפתיים שלו, על כמה נעים היה להרגיש אותו, כמה נעים היה שהוא הרגיש אותי. הוא גרם לי להרגיש כל כך טוב, כל כך אהובה, כל כך רצויה, כל כך נחשקת. אבל זה היה לפני מעל שבועיים. מאז הוא גרם לי להרגיש בדיוק ההפך. לא היה שום היגיון בהתנהגות שלו. במשך שבוע הוא היה חולה ולא הגיע לבית הספר, הוא בקושי ענה להודעות והוא לא יצר ממש קשר. כשהוא חזר לבית הספר הוא היה נראה מכונס בעצמו, הוא לא דיבר הרבה, בייחוד לא איתי. הוא היה נחמד כהרגלו, אבל הוא.. הוא לא היה אותו מאט. הוא יותר הזכיר את המאט שהכרתי ביום שהוא חטף ממני את הציור. אבל לא את המאט שנסע איתי לבוסטון ולא את המאט שנישק אותי בכזאת תשוקה וחום בחצר של נייט וסיידי. אולי הוא מתחרט על מה שקרה בנינו, הוא כנראה מתחרט. לא הצלחתי להבין אם זה בגללי או בגללו אבל ידעתי שזה גורם לי להרגיש רע, ומאוכזבת. אפילו קצת כעסתי עליו, הוא גרם לי להרגיש כל כך קרובה אליו, כל כך חשובה לו, כל כך יקרה וברגע אחד הוא לקח את זה ממני.

הצצתי עליו בזהירות, הוא הסתכל מחוץ לחלון והקפיץ את הרגל שלו. הוא היה נראה קצת רזה יותר, בעיקר בפנים.

"מאט?" לחשתי והוא סובב את הראש לכיווני.

"ממ?" הוא שאל. רציתי להניח את היד שלי על היד שלו. ליצור שוב אינטימיות, להרגיש אותו. אבל ההתנהגות שלו שידרה לי לא לעשות את זה.

"יש קבוצה של תלמידים שהתארגנה כדי לארגן את הנשף של חג המולד, רובי וריקי לא רוצים להשתתף, אבל לייטון, ג'ס ואני חלק, נראה לך שתרצה להצטרף אלינו?" שאלתי בתקווה להצליח להוציא אותו מתוך עצמו, בתקווה לקבל עוד זמן איכות איתו, בתקווה שאולי יצוץ שוב החיוך שלו.

"קריסטינה לא אחראית על זה?" הוא שאל.

"אהה.." גימגמתי. "כן היא מנהלת את זה" אמרתי באכזבה כי ידעתי כבר מה תהיה התשובה שלו.

"נראה לי שאני אוותר" הוא אמר וחזר להסתכל מחוץ לחלון. הלב שלי פעם חזק. הרגשתי אכזבה בכל הגוף שלי. כל כך קיוויתי שהוא ירצה להצטרף. הוא לקח נשימה עמוקה והניח את היד על הפה שלו. הוא היה נראה כל כך.. כבוי.

אחרי כמה דקות של מלחמה פנימית עם עצמי שמעתי את עצמי פונה אליו שוב.

"מאט?" הוא סובב שוב את הראש אלי. "למה אתה עצוב?" שאלתי והרגשתי את הדפיקות לב שלי בכל הגוף. כבר שאלתי אותו פעם או פעמיים אם הכל בסדר מאז ששמתי לב לשינוי בהתנהגות שלו והריחוק שלו ממני, הוא אמר לי שכן, אבל זה לא הרגיש מאוד אמין.