סיידי
קמתי עם הריח של הבושם הזול של ריקי באף שלי. התכרבלתי במיטה ונתתי לריח לעטוף אותי, זה הרגיש כאילו הוא מחבק אותי. רק כשפתחתי עיניים הבנתי שהוא בכלל לא לידי, שאני בחדר שלי, במיטה שלי. איך הגעתי לפה?
הדבר האחרון שזכרתי זה את ההתפרקות זעם שלי בשירותים, שלא היה לי כוח לרקוד יותר או לנסות להוציא לריקי את העיניים עם מייסון. שהלכתי לשירותים כדי לבכות לנייט בטלפון. פאק. מה אמרתי לו? הוא בא לקחת אותי מהמסיבה? למה אני לא זוכרת כלום? לקחתי משהו? פאק. לקחתי משהו. הסתכלתי על השעון והיה כמעט 14:00 בצהריים. כמה זמן ישנתי?
קמתי מהמיטה ורק שעשיתי את זה שמתי לב שאני לובשת את הפוטר הלבן שריקי לבש אתמול, תפסתי את הצווארון של הפוטר וקרבתי אותו לאף שלי. מפה הריח של הבושם.
לקחתי את הטלפון שלי שהיה מחובר למטען ליד המיטה, מישהו דאג לזה, נייט דאג לזה. קיוויתי לראות הודעות מריקי על מה שהיה אתמול, משהו שיבהיר לי יותר איך הגעתי לכאן, אבל לא היה כלום. התקשרתי לריקי והוא לא ענה.
סיידי: ?? סימסתי לו והסתכלתי על המסך במשך יותר מדקה. שום תשובה.
בסוף נכנעתי והלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים. היה לי קשה להזיז את עצמי, הרגשתי שהגוף שלי כבד ושקשה לי לתקשר איתו, הייתי ממש צריכה להתאמץ בשביל ללכת ולנוע. שמעתי את הדופק שלי ואת זרם הדם בורידים שלי. המוח שלי דפק כאילו מישהו נוקש עליו. לא יודעת מה זה מה שלקחתי אתמול, אבל זה כנראה היה רציני.
אחרי שהתארגנתי מהר מינוס מקלחת שלא הייתי מסוגלת לעשות עכשיו, יצאתי בזהירות מהחדר. קיוויתי לא להיתקל באחד ההורים שלי, בטח לא לפני שאני מצליחה להבין מה בדיוק הם יודעים. בצעדים שקטים ככל שניתן ביחס לכוח שהיה לי בגוף הלכתי לכיוון החדר של נייט, פתחתי בזהירות את הדלת אבל לא היה בפנים אף אחד. שיט. הוא בטח במרתף או במגרש, מה שאומר.. שאני צריכה לרדת למטה. אספתי כוחות וירדתי במדרגות תוך כדי שאני מתפללת לא להיתקל בהורים שלי, במזל לא היה אף אחד בקומה למטה. מהחלון של הסלון ראיתי את נייט מתאמן במגרש. יצאתי אליו ונתתי לאוויר הקר של תחילת החורף לחדור לי לריאות.
"שלום לך" נייט אמר מבלי להפסיק לכדרר את הכדור שלו.
"מה אמרת להורים?" שאלתי קודם כל כדי לעשות בקרת נזקים. לא נראה שנייט אהב את השאלה כי הוא תפס את הכדור שלו והסתכל עלי במבט קשה.
"שהשתכרת ואספתי אותך". הוא אמר והקלה הציפה אותי. לא רציתי שהם ידעו כלום על מה שלא לקחתי.
"תודה" אמרתי בשקט והוא נאנח.
"איך את מרגישה?" הוא שאל חצי בדאגה חצי באיפוק.
"לא משהו" הודתי. "אני לא ממש זוכרת מה קרה אתמול". נייט זרק את הכדור על הרצפה והתקרב אלי.
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romanceמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
