7.12.2024
יום שבת
נייט
"אני לא מאמין שאנחנו עושים את זה" אמרתי המום.
"הגיע הזמן" רובי אמרה.
"זה ישנה הכל"
"זה לא ישנה כלום" היא אמרה בשכנוע.
"את בטוחה שאת רוצה שאני אעשה לך את זה?"
"כן, פשוט שים את זה כבר"
"הו פאק" אמרתי כשאני מתחיל למרוח לה את הצבע לשיער מעל הכיור באמבטיה. "חשבתי שתבואי ונראה סרט או יותר נכון נראה סרט עד שנתמזמז ונשכח ממנו". אפילו הורדתי הארי פוטר שידעתי שהיא אוהבת והכנתי פופקורן והכל, אבל לרובי היו תוכניות אחרות והיא נכנסה עם צבע לשיער וזרקה את זה עלי כאילו אני אמור לדעת מה לעשות עם זה.
"ממש לא הייתי מתמזמזת איתך מול הארי פוטר"
"מה? למה לא?" עיקמתי את האף בשאלה והמשכתי למרוח את הצבע על השיער שלה למרות שלא היה לי מושג אם אני עושה את זה כמו שצריך.
"כי זה לא מכבד את המעמד של הסרט הזה" היא אמרה וגילגלתי עיניים.
"למה אני צובע לך את השיער בעצם?" שאלתי והיא נאנחה.
"לא יודעת, התחשק לי לחזור לשיער הרגיל שלי, לא היה לי כוח לראות את השיער הורוד הזה יותר"
"אני אוהב את השיער הורוד שלך" אמרתי בכנות וראיתי שהיא מחייכת לעצמה.
"גם הוא אוהב אותך" גיכחתי והמשכתי לצבוע לה את השיער למרות שצבעתי יותר את היד שלי מאשר את השיער שלה, מזל ששמתי כפפה.
הדלת לאמבטיה נפתחה בבת אחת וסיידי נכנסה, היא נראתה מופתעת להיתקל בנו באמבטיה.
"הו פאק מה אתם לעזאזל עושים?" היא שאלה בגועל.
"צובעים לרובי את השיער" הסברתי והיא עיקמה את הפרצוף שלה, רובי הרימה את הגבות שלה וראיתי עליה שהיא לא מרוצה מהגישה של סיידי.
"ככה אתם מעבירים את הזמן שלכם? למה אתם לא עושים סקס כמו זוג נורמלי?" היא אמרה תוך כדי שהיא יוצאת וטורקת אחריה את הדלת. היא נהיית בלתי נסבלת מרגע לרגע.
"תחליפי כבר בגדים" צעקתי אחריה, היא לבשה את הפוטר הזה של ריקי ולא הורידה אותו, זה בטח כבר היה כל כך מסריח.
"אחותך נראית כמו שיט" רובי אמרה ונאנחתי. היא לא טועה. סיידי נראית רע, היא בקושי יוצאת מהבית ובקושי אוכלת. אחרי שהיא לכאורה השתכרה ושוב נטשה את האוטו שלה, ההורים שלי החרימו לה אותו. היא לא רוצה לדבר עם אף אחד, אפילו לא איתי, שזה היה די חריג מצידה. לא היו לה חברות, או לפחות לא חברות אמיתיות והיא הסכימה לפגוש את הפסיכולוגית שלה רק כדי שלא ישלחו אותו לאיזה תוכנית אשפוז כמו שההורים שלי איימו. לפחות היא שקועה בדיכאון בבית ולא בדיכאון מחוץ לבית. ניסיתי להבין מה בדיוק קרה עם סיידי בחג ההודיה ורובי הסבירה לי שאח שלה ניסה לנצל אותה. כשהיא סיפרה לי את זה היא בכתה, בחיים לא חשבתי שאני אראה את הבחורה הזאת בוכה. רציתי לקלל את אח שלה, לשאול מה הכתובת שלו וללכת לתלוש לו את הזין, אבל רובי הייתה כל כך נסערת שעצרתי את עצמי. הרגשתי קצת רע לגבי ההתנהגות שלי כלפי ריקי, אבל לא מספיק כדי לחזור בי או להתנצל. שמחתי שנראה שהוא הקשיב למה שאמרתי לו ולא התקרב יותר לסיידי. רובי, סיידי ואפילו מאט יכולים להגיד עד מחרתיים כמה הוא בחור טוב ואדיב ומקסים, אבל הבן אדם הוא מגנט לצרות, ואני לא תמים מספיק בשביל לחשוב שזה מקרי. יש סיבה שהבחור הזה תמיד חוטף מכות או מסתבך. סיידי לא צריכה להיות ליד מישהו כזה, גם לא רובי לצורך העניין. אבל סיידי רגישה, והיא במשבר והיא למטה, והיא צריכה סביבה שתרים אותה למעלה ולא מישהו שיקח אותה למסיבות עם סמים קשים וגברים חרמנים מטרידים. הוא אפילו לא שמר עליה, לא השגיח לראות שאף אחד לא מנצל אותה ושהוא שם לב זה היה מאוחר. איך שלא יהיה, לא רציתי לראות את הפרצוף שלו.
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romanceמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
