פרק 1

409 14 8
                                    

"הנה בבקשה, וזאת הקבלה שלך" אמרתי מעביר ללקוח את תיק הקניות שלו.

"תודה" הוא נפרד ממני בדרכו החוצה.

השעון על הקיר הלבן הזה תקתק, מראה שהשעה שבע בערב. בקרוב המשמרת שלי תגמר. לקחתי נשימה עמוקה.

"היי, ערב טוב" אמרה סאלי בחום.

"היי. הקדמת קצת"

"כן, השיעור שלי נגמר מוקדם יותר אז אמרתי שאני יכולה להקדים קצת. איך עבר היום?"

"בסדר. המשולח הגיע אבל עוד לא הספקתי לפרוק אותו"

"לא נורא. אם בא לך אני יכולה לעזור לך תעבור על הדברים ביחד"

"את לא מעדיפה לנוח יש לך עוד חצי שעה עד שאת מחליפה אותי"

"לא. הכול טוב"

"אוקי אז אני אלך להתחיל למלא את החוסרים"

"בסדר" היא חייכה.

ואני ניגש לעבודה.

אני עובד בחנות הנוחות הזאת כבר כשנה, מאז שעברתי לניו יורק. תמיד חשבתי שהמעבר לכאן יגרום לחיים שלי להיות קלים יותר אבל אפילו כאן אני ממשיך להיאבק.

שהייתי צעיר היה לי חלום. רציתי להיות שחקן.

רציתי לבנות לעצמי עתיד אמיתי. בזמן התיכון המורה שלי לדרמה היה האדם הראשון שראה את הפוטנציאל שבי. הוא עטף אותי ואמר שיש לי את זה, מצית בי את החלום...

שבעקבותיו פניתי למספר סוכנויות ואפילו עשיתי מספר אודישנים אבל שום דבר לא היה מספיק טוב. ו... אפילו המעבר הזה לניו יורק לא עשה יותר מידי.

אני מניח שאולי הגיע הזמן לשחרר את החלום הזה שלי.

"נראה לי שסיימנו" אמרתי לסאלי והיא זרקה מבט על השעון.

"אני מצטערת כבר שמונה... אני מקווה שזה בסדר שהתעכבת"

"כן. אל תדאגי" אמרתי לוקח את הדברים שלי.

"ניפגש מחר" חייכתי נפרד ממנה.

סאלי הייתה סטודנטית לאומנות והיא הייתה עובדת בעיקר במשמרות הלילה בחנות בגלל הלימודים. לא ברור לי איך היא מצליחה לעמוד בלו"ז הזה שלה. אבל היא תמיד נראית כל כך מרוכזת ואדיבה.

אני מתגורר בעיר התחתית ליד הרכבת בדירה שלושה חדרים שאני חולק עם השותף שלי ריי.

"היי" אמרתי נכנס לדירה מניח את הקניות.

"היי" הוא אמר זורק לי חצי חיוך.

"נו, מה אתה אומר?" הוא הסתובב מראה לי את החליפה החדשה שלו.

"ואוו, אתה נראה מאוד שיק" צחקתי.

"כן? לא יותר מידי?"

"אני לא יודע, אני לא מבין כל כך את העבודה שלך" אמרתי מכניס את הקניות למקרר.

משיכהWhere stories live. Discover now