אני ב...הבחורים של טומן?!

האמת

אני לא מתכוונת לחכות שזה יתגלה בנשף.
אני לא רוצה שהוא ימשיך לסבול כמו שהוא סובל כל לילה. אני קראתי את הספר שלו ולפי איך שאני רואה שהדברים מתקדמים בסיפור הזה אז זה או שאני נמצאת בקו עלילה שונה מהספר או ששיניתי את קו העלילה אז אין לי מושג מתי או אם בכלל יגלו את זה. ואני יודעת שזה קשה בהתחלה אבל הוא יהיה בסדר. הוא לוחם.

הסתכלתי באדישות על גיבסי שקפא לכמה שניות עד שהתחיל לרעוד.

"מ-מה זה אומר יודעת?" הוא שאל בשקט כל כך שכמעט ולא שמעתי.

התיישבתי מולו והחזקתי לו את הפרצוף שיסתכל ישר אליי.

"אני... פגשתי את קיווה" כן כן לא יפה לשקר וכל זה אבל העצבים בגוף שלי עדיין קיימים ואצלי זה או שהעצבים שולטים או המוח, וכרגע המוח שלי יצא לחופשה...

"פעם אחת שהייתי בדרך לבית שלי נתקלתי באישה שדומה לליזי. קיווה, היא מהירה ולא שמה לב אליי והתנגשנו היא נפלה על הרצפה וגם אני.
נפל לה מכתב מהכיס של המכנס שלה אבל לפני שהייתי יכולה להגיד לה משהו על זה היא כבר קמה ונעלמה, אז לקחתי את הפתק הזה אצלי ושמתי אותו בחדר שלי. שכחתי ממנו עד שיום אחד אבא שלי ראה טלוויזיה וראיתי בחדשות שהיה כתוב שהילדה הזו מתה אז רצתי בחזרה לחדר שלי ופתחתי את הפתק... קראתי הכל בפתק היה כתוב שילד בשם גיבסי נאנס והוא אמר לה שאח שלו החורג תוקף אותו אבל היא לא האמינה לו והיא מתצטערת על זה, ושהיא מאוד מצטערת גם כלפי המשפחה שלה שהיא משאירה אותם לבד אבל הכי היא מצטערת כלפי ילד בלונדיני קטן ותמים שלא עשה כלום חוץ מלפנות למבוגר שהיה צריך לשמור עליו אבל לא הקשיב לו והיא מאוד מקווה שתהיה בסדר עכשיו שעוד אנשים יודעים.
לא חשבתי שאני יראה אותך בחיים שלי או את אחותה ליזי... אז שמרתי את זה בסוד. סליחה" כן אני טובה בלשקר מה לעשות שצריך ללמוד לשקר אם אתה רוצה לשרוד? החיים הם ממש לא פרחים וגיבסי עם האונס, ליזי עם החתכים,שאנון ג'ואי וכל שאר האחים שלהם עם המכות, קלייר ויואי.... טוב כנראה שבגלל זה אף פעם לא עפתי עליהם תמיד החיים שלהם היו קלים בהשוואה לאחרים. בהשוואה אליי, הם זכו לסוף טוב בלי מאמץ נולדו לבית טוב עם הורים אוהבים שלא רבים מאז שהם זוכרים את עצמם בלי סימני מכות על הגוף בלי לשנוא את עצמך בלי להתבייש בעצמך.
קלייר מייצגת חיים ורודים וקלים.
ליזי וג'ואי מייצגים את החרא של החיים לא קשה להבין בצד של מי אני תמיד אהיה.
חוץ מזה ג'ואי וליזי כל כך דומים בזה שהם תמיד מנסים לשדר שליטה וחוזק, שהם לא רוצים להיות או להראות קורבן כי הם לא כאלה מבחנתם. וזה שהם הצילו אחד את השני מלא פעמים, חברות כזו אמיתית אני מאחלת לכולם.

חיבוק מפריע לי לחשוב ואני חוזרת למציאות.
גיבסי מחבק אותי ובוכה אני מחזירה לו חיבוק ומלטפת בעדינות את גבו.
אני לא מאוהבת בגיבסי הוא לא הטעם שלי אבל הוא כן חבר טוב שלי.

"רוצה לספר לי איך אתה מרגיש?" שאלתי בלחש את גיבסי שעדיין בכה.

"יש לי סיוטים, אמא מאוהבת באבא שלו שגר אצלי ולא מפסיק לזרוק לי הערות כאילו הוא אבא שלי. הבן שלו חיי בחופשיות בזמן שאני חיי בפחד ממנו, ואני לא מפסיק לקבל הערות מליזי" הוא מלמל בקשט את הקטע על ליזי ואני חייכתי. אני יעשה הכל בשביל שהם יחזרו להיות חברים!

"אני בטוחה שקלייר עוזרת לך עם הסיוטים ותאמין לי, הסיוטים האלה יעלמו עם הזמן.
אני לא סובלת את אבא שלו כי אני מבניה מה אתה מרגיש. רואה גבר זר מסתובב לך כל היום בבית מנשק את אמא שלך אומר לך מה לעשות זה מרגיש שאמא שלך שכחה את אבר שלך ואחותך?" גיבסי הינן עם ראשו ולא היה נראה מרוכז שהזכרתי את אחותו.

"הוא יקבל בחזרה ויסבול בחזרה על מה שעשה לך. אבל אני רוצה שתזכור, המוות של קיווה ממש לא באשמתך אתה לא אשם בכלום היחיד שאשם זה הוא. הוא זה שאנס אותך. והוא זה שבגללו קיווה התאבדה." שלחתי מבט רציני לגיבסי כי זה חשוב לי שהוא יבין שהוא היה הקורבן בסיפור הזה.
הוא לא ענה לי אבל המשכתי לדבר.
"ובנוגע לליזי היא אחותה מגיעה לה לדעת את האמת. אני מתכוונת לספר לה את זה."

גיבסי יסתכל עליי באימה "את לא תספרי לה כלום!"

"גיבסי. זו אחותה זכותה לדעת. זה גם יעזור לך עם הסיוטים, אני בטוחה שליזי תצטער על זה. היא חשבה שאנסו את אחותה תבין אותה"

גיבסי שקע במחשבות.
אני רוצה לראות אותם מחבקים אחד את השני, צוחקים אחד עם השני, מספרים סודות, מנחמים זה את זה כמו שהם היו ילדים.
אבל אני לא תמימה אני יודעת טוב מאוד שלא משנה מה הם לא יחזירו לתקופה הזו כי המילים שהם אמרו אחד לשני והרגשות שהם הרגישו אחד לשני בחיים לא יעלמו.
אני רק רוצה שהם כבר לא יריבו אחד עם השני.
גם ליזי תרגיש הרבה יותר טוב אם היא תדע את זה.
מגיע לה לדעת באמת למה אחותה מתה.

"טוב. אבל לא עכשיו אני לא מוכן" הוא הסתכל עליי ברצינות ואני חייכתי.

"אני אספר רק שאתה תהיה מוכן גיבס, רק שאתה תהיה מוכן."