מאיה-
״התגעגעתם?״ שאלה אימי שהגענו לשדה התעופה של ניו יורק, ״וואו איך באלי כבר לראות את שירי וליהי״ אמרתי בחזרה לאימי, גרנו פה בניו יורק לפני שנתיים, אני ואחי הגדול עידו נולדנו פה וגדלנו פה, עד שלפני שנתיים אבא שלי קיבל הצעת עבודה במיאמי ונאלצנו לעבור ולעזוב הכל.
שאני אומרת הכל אני מתכוונת להכל! חברים, משפחה ובעיקר הבית שבו גדלנו והעיר שבה נולדנו, זה היה לי מאוד עצוב לעזוב את הבית ספר והחברות, התגעגעתי פה להכל, חוץ ממשהו אחד.. יותר נכון מישהו, עומר גורן, הילד השנוא עליי עלי אדמות, הילד שהציק לי והשפיל אותי כל יום מכיתה א ועד כיתה ט.
***פלאשבק***
אני לא מאמינה שאני עוזבת, חשבתי לעצמי בדרך למיניבוס שחיכה מחוץ לבית ספר שלי ושל עידו אחי הגדול, נפרדתי מכולם וצעדתי אל עבר המיניבוס, בדרך לשדה התעופה קיבלתי תמונה בווצאפ של שיחה בווצאפ של השכבה שלנו שיצאתי ממנה לפני שבוע כי אני עוזבת
*שכבת ט׳ השולטים של בית ספר*
עומר גורן- ברוך שפטרנו ממנה סוף סוף כיף ללכת לבית ספר בלעדיה
דניאל- כן תודה לאל נפטרנו מהמכוערת הזאת
שראיתי את זה לא הייתי מופתעת, אך זה צרם לי בלב והתחלתי לבכות עד שהגענו לשדה התעופה
***סוף פלאשבק***
וזה עוד כלום ממה שעשה לי עומר גורן וחבריו דניאל דור וניתאי, לצערי אני אצטרך לראות אותם שוב, אך מחכה לכולם הפתעה, השתניתי, ברמות! התחטבתי, יש לי את גוף החלומות שלי, השתזפתי הורדתי את הגשר והתחלתי לטפח את עצמי יותר, אמא שלי אומרת שאני נראית כמו דוגמנית אבל אני לא נוטה להסכים עם זה, אני אוהבת את איך שאני נראית, אבל יש בנות הרבה יותר יפות ממני ושוות ממני.
הגענו הביתה, את האמת, לא בדיוק הביתה, הבית בו גדלנו נמכר ועברנו לוילה גדולה מאוד עם עוזרת ונהג פרטי, אבא שלנו הרוויח הרבה כסף בעבודה שם, והמשרדים בהם עבד פתחו משרדים גם בניו יורק, מה שאומר שיכלנו לחזור לפה סוף סוף, נכנסנו הביתה ופי נפער, הבית עצום! יש לנו 3 קומות 3 מטבחים ושתי בריכות אחת חיצונית ואחת פנימית, ואפילו חניון בשביל האוסף מכוניות יוקרה של אחי הגדול, ״החדר שלי הוא הגדול״ צעק עידו ורץ לעבר המדרגות לתפוס את החדר הגדול ״חי בסרט״ אמרתי לו ורצתי גם אני, אני ואחי לפעמים מתנהגים כמו ילדים בני 7 ו 8 ולא 17 ו 18, עידו בכיתה י״ב ואני בכיתה י״א, הגעתי לחדרי שהיה כבר מעוצב לפני, הזמנו מעצב בזמן שהיינו במיאמי.
*******************************************
עכשיו כבר בוקר, קמתי בכוח כי לא רציתי לאחר, צחצחתי שיניים שטפתי פנים והלכתי לחדר הארונות בחדרי, בחרתי ג׳ינס כחול בהיר ארוך וחולצת בטן אוברסייז לבנה ״נו מאיה רדי כבר״ צעק לי עידו מלמעלה ״חמש דקות״ צעקתי לו חזרה ושמתי קצת סומק מסקרה גלוס וסירקתי את שערי, ירדתי למטה עם התיק, ״ביי אמא ביי אבא יום טוב״ אמרתי להורים שלי ויצאתי לרכב של עומר שכבר חיכה בכניסה לביתי ״עד שאת יורדת״ הוא אמר בקול מיואש והתחיל לנסוע ״למה לבשת את החולצה הזאת? את יודעת שאני לא אוהב אןתה״ אמר עידו, כן שכחתי לציין שהוא מגונן מדיי
״אז? אני מתה על החולצה הזאת והיא לא כזאת חשופה״ אמרתי לו, נמאס לי שהוא מחליט לי מה לעשות כל היום ״מה שתגידי״ אמר ושם שירים, אחרי כמה דקות נסיעה הגענו לחניון בית הספר ועידו החנה את האוטו ״בהצלחה לך קטנה, אם קורה משהו ישר תקראי לי אני בי״ב 7״ אמר לי ונישק את ראשי ״תודה, יום טוב ענק״ אמרתי לו בלעג על שקרא לי קטנה, הוא יודע שאני שונאת את זה.
התקדמתי לכניסת בית הספר, שם חיכו לי שירי וליהי ״אההההההההה״ צעקו שירי וליהי ביחד ורצו לחבק אותי, אחרי כמה דקות של חיבוק עוצר נשימה תרתי משמע השתחררנו ״יואו מה זה איזה גלואפ עברת מאיהההה״ צעקה ליהי (ה.כ גלואפ זה שינוי לטובה)
״תודה?״ שאלתי והתחלנו לדבר על כל מה שקרה בבית ספר בזמן שלא הייתי ״אז הוא בגד בנטלי עם לינוי?״ שאלתי את שירי אחרי שסיפרה לי את כל הרכילויות ״כן איזה מפתיע???״ שאלה שירי בהתרגשות יתר, צחקתי ובשנייה ירד לי החיוך, ראיתי אותו...
עומר גורן לא השתנה בכלל, הוא גבוה ונהיה שרירי ממש.
