29.12.2024
יום ראשון
רובי
פאקינג סיידי. על הפרצוף שלי הייתה שריטה ענקית מהציפורניים שלה. היא כזאת משוגעת. אני עדיין לא מאמינה שהיא פשוט באה לפה ותקפה אותי. אני עדיין לא מאמינה שדני פשוט עודדה אותה! אלוהים למה כולם סבבי משוגעים?
נשכבתי על המיטה עם ספר ונאנחתי. ניסיתי לקרוא אבל לא הצלחתי להתרכז וכל עמוד קראתי איזה 3 פעמים. התהפכתי במיטה, כאילו לשנות תנוחה אולי יעזור לי להתרכז יותר. זה לא עבד. לא הפסקתי לחשוב על ריקי. מה הוא עושה? איך הוא מרגיש? הוא גם חושב על הנשיקה שלנו? הוא יכול לסלוח לי? הוא יכול להסתכל עלי? השאלות האלה לא נתנו לי מנוחה. הלב שלי דפק מהנשף ועד עכשיו. לא הצלחתי להירגע וגם בקושי הצלחתי לישון. הדבר היחיד שהצלחתי היה לאכול גלידה. נזכרתי שוב במה שמאט אמר לי על זה שאני עקשנית יותר מריקי. הבנתי מה הוא ניסה להגיד, הוא רצה להגיד לי שאני צריכה להתעקש על החברות שלי איתו. או לפי הגרסה המפוקפקת של אלי, אני צריכה להתעקש על ריקי, על להיות איתו. ואולי אני צריכה להקשיב פשוט לשניהם? ולהתעקש על ריקי?
זרקתי את הספר לצד וקמתי בבת אחת מהמיטה. זה מה שאני צריכה לעשות. מספיק עם הסרט הרע הזה. אם ריקי לא מתכוון לסלוח לי, אני אכריח אותו לסלוח לי. היה גשם זלעפות בחוץ אבל זה לא עניין אותי כשיצאתי מהבית, הסוודר והטייץ שלבשתי התמלאו במים והרגשתי שאני קופאת. דפקתי על הדלת של הבית בתקווה שהוא יפתח לי.
"היי דויל". האדם היחיד שקורא לי דויל חוץ מריקי עמד בדלת. תיאו. "איך סיידי קרעה אותך אתמול הא?" הוא התחיל לחקות את סיידי ולהעיף את הידיים שלו קדימה ועשה קולות של משהו בין סיידי לחתול. התעלמתי באיפוק.
"ריקי פה?" שאלתי וקיוויתי שהוא יציע לי להיכנס ושאני לא אמשיך להיספג במים, אבל לא נראה שזה הזיז לו כי הוא מתח את היד שלו כדי לחסום לי את המעבר והסתכל עלי במבט נוקב.
"הוא לא רוצה לראות אותך". תיאו אמר בטון מאיים. חייכתי. מזל שהתכוננתי לזה מראש.
"ועכשיו?" הושטתי לו שטר של 10 דולר. תיאו לקח ממני את השטר ובחן אותו.
"הוא בחדר, תרגישי בנוח" הוא פינה לי את הכניסה וחייכתי אליו.
"ככה חשבתי" אמרתי והלכתי לכיוון החדר שלו והרטבתי את כל המסדרון בדרך.
עמדתי מחוץ לדלת של החדר והרגשתי שאני רועדת, לא יודעת אם זה היה מהקור של המים על כל הבגדים שלי או בגלל שהייתי בלחץ להתעמת איתו. אבל הכרחתי את עצמי לפתוח את הדלת. פתחתי אותה בלי לדפוק וריקי ששכב על המיטה עם אוזניות אפילו לא שם לב.
"ריקי?" אמרתי לו והוא לא התייחס. לא הבנתי אם הוא ממשיך להתעלם ממני או שהוא באמת לא שם לב. הורדתי לו את האוזניה מהאוזן. "ריקי!"
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romansaמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
