31.12.2024
יום שלישי
רובי
ריקי לא חזר. הוא הלך למועדון של ויני ורפאל והוא לא חזר. הרגשתי את זה בעצמות שלי כשהוא הלך. הרגשתי בעצמות שלי שמשהו רע עומד לקרות. כל כך כעסתי על עצמי שלא עצרתי אותו. הייתי צריכה לנעול אותו בחדר ולא לתת לו ללכת. עוד הרחתי אותו באף שלי. עוד הרגשתי אותו על הגוף שלי ועוד טעמתי אותו בפה שלי. אבל זה היה רק זיכרון שלא הספיק להתפוגג. ריקי לא באמת היה לידי. רציתי להרוג אותו. איך הוא יכל היה ללכת ולא לחזור? הוא לא יודע כמה הוא יקר? הוא לא הבין את זה?
אתמול כבר הודיעו על ריקי ודני כנעדרים והמשטרה התחילה לחפש אחריהם. מאט עידכן אותי שגם סיידי נעדרת, והמשטרה כבר התחילה לחקור את הקשר בין המקרים, אבל לא סמכנו על המשטרה. פאולה, אנג'י ואני הקמנו חמ"ל בתוך הבית שלהם. כל השכונה בערך הייתה פה וניסתה לעזור. חלק עזרו בלהביא אוכל ולנסות לנחם, וחלק ישבו על המחשב וניסו למצוא כל סימן לריקי, דני או סיידי. היחיד שהיה באמת מועיל במשהו היה ג'יידן אח של לייטון. הוא היה האקר רציני והוא הצליח להגיע לעובר ושב של דני. הוא זיהה תנועה בחשבון מלפני יומיים שדני משכה 1,350 דולר. לא היה ברור אם זאת באמת הייתה דני או רק מישהו עם האשראי שלה. אולי מישהו רצח אותם? ואז עוד לקח להם את הארנק?
"את חושבת שהוא מת?" שאלתי את אלי שהסתכלה עלי מבוהלת.
"ברור שלא" אלי אמרה בודאות ולא ידעתי אם זה כדי לנסות לעורר בי תקווה או בניסיון להכחיש את חומרת המצב. ידעתי שאם ריקי הלך למועדון כדי לעזור לסיידי בצרה ולא חזר, זה לא סימן טוב. משהו רע קרה. "אוי לא, מה הוא עושה כאן?" אלי אמרה וסימנה לי על הכניסה לבית. אמא שלי נכנסה ולצידה מייקל אבא של מאט. אלי התקפלה במקום. היא הספיקה לעדכן אותי במה שקרה עם מאט. איך שהוא התפרץ עליה כי הוא מצא סכין שהוא טוען שהיא של קלסי. לא היה לי מושג מי מהם המטורלל בסיפור, ועדיין לא באמת היה לי פנאי לנסות להבין, המוח שלי היה מלא מדי בדאגה ורצון להקיא.
"גם אמא שלי הלכה לבית של סיידי ונייט אתמול" אמרתי לה. מאז שגיליתי שהם ביחד, לא הפסקתי לשמוע עליו. אמא שלי אכלה את הראש ולא הפסיקה להזכיר אותו בכל הזדמנות. נראה לי שהיא הייתה מאוהבת בו לגמרי. אני יודעת שאלי נבהלה מזה ושזה בטוח לא מצא חן בעיניה שאבא של מאט פה, אבל אהבתי לראות שהוא בא לפה עם אמא שלי כדי לתמוך בה ובחברים שלה. מייקל שם לב אלינו והתקדם לכיווננו. אלי מילמלה משהו לא מרוצה שלא הצלחתי לקלוט. הוא נעמד מול שתינו כשאמא שלי בעקבותיו.
"רובי, אלי, איך אתן מחזיקות מעמד?" הוא שאל ברוך. "אתן צריכות משהו?"
"לא, תודה מייקל" עניתי והוא הינהן.
"אלי? מה איתך?" הוא אמר והיא התחילה לגמגם.
"אהה.. כן.. אני לא.." היא ניסתה להגיד משהו אבל הוא רק חייך אליה.
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romansaמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
