1.1.2025
יום רביעי
סיידי
קול מוזר של התנשפויות העיר אותי. דני ישנה צמודה אלי במיטה וחיממה אותי. כל הגוף שלי כאב לי, לא ידעתי אם זה מהקור, מהיציאה של ההרואין מהסיסטם שלי או מהמאמץ של הגוף שלי אחרי כל כך הרבה הקאות ורעידות בגוף. אבל כאב לי לזוז. התכרבלתי עם דני ונתתי לגוף שלה לחמם אותי. על אף שלא היינו נקיים במיוחד ולא טרחנו להתקלח או להוריד בגדים בקור הזה, דני עדיין הריחה טוב. לא היה לי מושג איך. עצמתי שוב את העיניים כדי להירדם, אבל הקול המוזר עדיין נשמע. זה היה מין קול בין אנחה, להתנשפות לגניחה או לא יודעת מה. התיישרתי במיטה כדי לראות מה נסגר והשרירים שלי בערו מכאב מהתנועה המהירה. ריקי שלבש את המעיל הענק שלו עשה שכיבות סמיכה באמצע החדר. הסתכלתי עליו כמה רגעים כדי להבין מה הסיטואציה. הוא לא שם לב שהתעוררתי והמשיך לרדת לשכיבות סמיכה. נראה לי שהוא מתחיל להשתגע. גם אתמול הוא לא הפסיק לקום, להסתובב ולטפס פה על הקירות. דני באיזשהו שלב צעקה עליו שישב כבר 'ושיפסיק עם הפארקור', אבל הוא לא הצליח. גם עכשיו הוא לא עצר, והוא המשיך לעשות שכיבות סמיכה ורק מלהסתכל עליו קיבלתי סחרחורת. המעיל היה גדול עליו והוא נגע ברצפה כל פעם שריקי קיפל את הידיים שלו. הכרתי את הגוף של ריקי מספיק טוב כדי שיכולתי לדמיין איך נראים השרירים שלו עכשיו אי שם מתחת למעיל. תמיד אהבתי את שרירי הגב שלו ואת הזרועות שלו, ולרגע שנאתי את זה שהוא לובש את המעיל הזה כי רציתי לראות את השרירים שלו זזים ולא רק לדמיין. הקולות שהוא הוציא מהמאמץ הזיזו לי משהו בגוף ולא יכולתי לסבול את זה. רציתי לשכוח ממנו ולהתקדם הלאה, אבל זה היה קשה בייחוד כי הייתי תקועה איתו בחדר כבר כמה ימים רצוף. הרגשתי שהוא משתדל לשמור ממני מרחק על אף הסיטואציה הצפופה. הוא כן דאג לי כשהקאתי כל הלילה הראשון והחזיק לי את השיער. אבל חוץ מזה, הרגשתי שהוא מתחמק ממני ומהמבט שלי. היה קפוא וידעתי שהוא גם סובל מהקור, הצעתי לו שיצטרף אלינו למיטה כי בטח על הרצפה ולבד היה הרבה יותר קר, אבל הוא סירב בנימוס. נראה לי שהוא העדיף לקפוא מאשר להשלות אותי. הערכתי אותו על זה, אבל עדיין הייתי שמחה אם הוא היה מצטרף אלינו ומתחמם איתנו במיטה, בעיקר כי רציתי להרגיש שוב את הקרבה שלו. מזל שגם דני הייתה פה, הייתי משתגעת להיות איתו פה לבד. היה קל לדבר איתה, היא הייתה מצחיקה וכיפית, והייתה רגועה ביחס לסיטואציה ובטח ביחס לריקי.
"ריקי?" אמרתי לו והוא המשיך לעשות עוד ועוד שכיבות סמיכה.
"הא?" הוא ענה.
"אתה בסדר?"
"כן" הוא ענה אבל ידעתי שזה לא נכון.
"אתה צריך משהו?"
"לעוף מפה" הוא ענה ודני הוציאה אנחה מיואשת.
"לאן בדיוק?" היא שאלה והסתובבה במיטה.
YOU ARE READING
הפנים שלה
Romanceמת'יו סאליבן רוצה לעבור את השנה האחרונה בתיכון החדש בלי שישימו לב אליו, הוא רוצה להסתתר בצל. הספיקה לו השנה החולפת בה הוא ספג איומים, בריונות וחווה טראומה שטילטלה את עולמו. עכשיו זה הזמן שלו שיעזבו אותו בשקט. זה הזמן שלו לנסות להירפא ולהתקדם קדימה...
