אדומת השיער הקטנה-מאת דיאנה גולדובניוק

אדומת השיער הקטנה-פרק ארבעים ושלוש(חזרה לעצמה )-מאת דיאנה גולדובניוק

הגיע הבוקר, ואדומת השיער התעוררה.
בהתחלה, היא הרגישה קשיי נשימה חזקים בגלל החוויה החוץ גופית שהייתה לה בלילה.
היא שכבה על מיטתה ונשמה עמוק, מספר רגעים אפילו לא יכלה לזוז, כי לא מתשוקה הנשמה שלה חזרה לגופה.
אדומת השיער נאבקה דקות ארוכות עם עצמה כדי לזוז, אבל הרגישה תקועה , כאילו הגוף שלה לא היה בשליטתה.
לאחר מספר רגעים, אדומת השיער עצמה את עיניה.
היא נתנה לעצמה מספר רגעים להירגע, נשמה עמוק, ניסתה להתחבר לעצמה, ניסתה לגרום לעצמה לתשוקה.
הבעייה הייתה שכשעצמה עיניים, ראתה חושך מוחלט, אפס אור, חושך שלא ראתה מעולם ומבהלה פקחה שוב את עיניה. אדומת בשיער רצתה לצעוק צעקת אימים, אבל הפה שלה גם היה תקוע.
לאחר רגעים ארוכים של מאבק, היא החליטה שהיא צריכה לתת לנשמתה לצאת מהגוף ולחזור חזרה עם תשוקה.
אדומת השיער, עצמה עיניה למרות הפחד, נשמה עמוק ואמרה:"אני מוכנה".
לאחר מספר רגעים, היא ראתה מולה דמויות צבעוניות, כאילו היו ממימד אחר, מלאות עיניים, משהו שלא ראצה מעולם והיא שמעה צלילים מאוד מעורפלים.
היא לא הצליחה להבין מה הן אמרו לה.
אדומת השיער בתוכה פחדה אבל גם הרגישה מן נחת כזו, ביטחון שלא הרגישה לעולם. אפילו היה רגע שלא רצתה לחזור בחזרה לגוף שלה, אבל מהר מאוד התאפסה על עצמה והבינה שיש לה תינוקת קטנה ובשבילה היא תחזור, תחזור בגדול לגוף שלה, כי בלי עצמה, לא יהיה אף אחד.
אדומת השיער הרגישה שהיא מאבדת את עצמה, אבל גם מוצאת את עצמה בה זמנית, תחושה מבלבלת.
פתאום, כאילו משום מקום, בתוך החושך והדמויות הצבעוניות, איכשהו היא הצליחה לשמוע את הבכי של התינוקת שלה שזה עתה התעוררה בעריסה שלה.
הבכי הזה גרם לה לתשוקה חזקה, בתוך החושך היא ראתה אור והנשמה שלה לאט לאט התחילה להרגיש תשוקה, ולאט לאט, אדומת השיער התחילה לחזור לעצמה ולהתעורר לא רק נפשית, אלא הצליחה להזיז אפילו את אצבעותיה, עד שהצליחה לקום ממיטתה בצורה מוחלטת.
לאחר מספר רגעים, היא קמה ממקומה.
צעד אחרי צעד , לאט לאט היא הלכה לכיוון של התינוקת שלה, הרימה אותה ואמרה לה שבשבילה תיאבק.

אחרי מאבק גדול, הצליחה סוף סוף לחזור לעצמה.