ג'ון ג'ונגקוק פושע בינלאומי אשר מואשם בגניבת הקוהינור, נתקל במהלך מרדף בנער תמים ושובה לבבות אשר לא מודע עד כמה חייו הולכים להשתנות מקצה לקצה לאחר שיתקל בפושע המבוקש והמסוכן.
{הסיפור יכלול:}
•סמאטים
•תמונות fanart של טאהקוק
•מילים גסות
"איך הם לעזאזל מצאו אותנו?!" ג'ונגקוק החזיק את גופו של טאהיונג צמוד לביקתה מכיוונה האחורית. יריות נשמעו לכל עבר ודפיקות ליבו של טאהיונג רק גברו מכל ירייה וירייה. "ג'ו-ג'ונגקוק אני מפחד" הנער אמר במילמול ונצמד לביקתה כדי להתגונן מהיריות שלא חסו עליהם לרגע. "אל תדאג אני לא אתן שיקרה לך משהו" ג'ונגקוק ענה בביטחון כמו תמיד והחזיק את ידו של טאהיונג. "הכל טוב.. אני רק לא מבין איך הם הצליחו להשיג אותנו הרי לא עשיתי אף שיחה מהטלפון שלי ואת- אני עשיתי שיחה.. לקחתי את הט-אה!" טאהיונג קטע את ג'ונגקוק אך ירי שכוון לביקתה מנע מטאהיונג להשלים את המשפט וצעקה נפלטה מפיו. ג'ונגקוק לא חשב פעמיים ומשך את טאהיונג בידיו, רץ לעבר היער שהיה מוקף בעצים גבוהים אך דקים.
נקודת מבט - ג'ונגקוק
"טאהיונג תישאר פה ואל תזוז!" ציוויתי עליו והבחנתי ברעידות גופו, התכופפתי אליו וליטפתי את שיערו בעדינות, מנסה להרגיע אותו. "טאהיונג, יפה שלי, תסתכל עלי שניה" דרשתי ברכות והוא כתגובה הסמיק לכינוי והרים את עיניו במהירות. "אתה יודע שאני לא אתן לשום דבר לפגוע בך, נכון?" טאהיונג הינהן וקמתי ממקומי. "יופי, תשאר פה ושלא תעז לזוז" השארתי אותו ועשיתי את דרכי במהירות לפני שטאהיונג יציף אותי בשאלות ומצפון על זה שאני משאיר אותו לשנייה לבד במצב הזה. אך הייתי חייב לפעול, אחרת כל התוכנית שלי תלך לטמיון.. ובמיוחד הייתי חייב להציל את טאהיונג.
התהלכתי בזהירות ובשקט בין עלי השלכת וראיתי מהאופק את אחד מחברי הצוות שג'ייק הביא. הבחנתי בנשק העצום שהיה בידיו בעודו סורק את האיזור, לכן ניצלתי את ההזדמנות והתקדמתי בלחש לכיוונו. "להתראות" תפסתי בצווארו וסיבבתי אותו כך שהוא התמוטט על הריצפה ונשקו נפל ביחד איתו. הרמתי את הנשק וסרקתי את היער הצפוף בעצים טרופים וגבוהים. "הנה הוא!" הסתובבתי בחדות ונחרדתי לגלות שג'ייק קלט אותי, לפי התכנון הקצר שלי הייתי צריך לפחות להצליח לנטרל כמה מהשומרים שלו כך שיהיה לי יותר קל בסוף עם ג'ייק. אנחה יצאה מפי והתחלתי לירות בעוצמות חזקות לעבר הצוות שלו, כל ירייה וירייה שיצאה מהעדק רק הדפה אותי לאחור מרוב שהנשק היה בעוצמות מטורפות. "הופה!" כיוונתי את הרובה שלי אל ג'ייק שהיה חסר נשק, כרגיל הוא יודע רק לחלק פקודות. כל הצוות שלו כבר חוסל. למזלי שיש לי ניסיון רב עם נשק כך שאני מיומן וחד הבחנה.
"על מה להרוג אותך? על זה שהבאת רק חמישה אנשים לחסל אותי או על זה שניסית בכלל לחסל אותי, נו באמת ג'ייק ציפיתי ממך ליותר.. חשבתי שאנחנו כבר מכירים מספיק" הצמדתי את הרקה לצווארו של ג'ייק כשהוא שעון על העץ עם פנים מבוהלות ומבולבלות. "לא כדאי לך להרוג אותי" לפתע הוא אמר וגיחוך יצא מפי, הוא צודק באמת אין לי תועלת להרוג אותו כי אני יודע שהוא ישמש אותי בעתיד אבל לא רציתי לתת לו את ההרגשה הזאת שאני הולך לחוס עליו כבר עכשיו, לפני זה אני חייב להבין מי שלח אותו ואיפה הוא נמצא, אני מוכרח להגיע אליו. "את זה אני כבר מחליט, עכשיו אני אשאל אותך מספר שאלות ואם אתה לא תענה לי ובנוסף תשקר לי, ואו כמה שאתה הולך לסבול בידיים שלי, אני מובן?!" התחלתי לומר בטון רגיל אך את המשפט האחרון צעקתי כדי שיחלחל במוחו שאיתי אין משחקים. "שאלה ראשונה, מי שלח אותך?" הוא הסתכל עלי בעיניים ריקות, הבנתי מזה שהוא לא הולך לענות לי בזמן הקרוב. "שאלתי מי שלח אותך!" צרחתי והעפתי לו בוקס לעין, כדי שיתעורר ויענה לי פאקינג על השאלה. "בומגיו" ג'ייק נאנח מכאב והתפתל בין ידי. "תעמוד ישר! שאלה שניה, איפה הוא נמצא? ותקשיב לי טוב אם אתה הולך לשקר לי ג'ייק, אני נשבע, אני לא אחוס עלייך" אמרתי בקול נמוך ומאיים והרגשתי שהוא מספיק מאויים לכן חיוך קטן יצא מפי. "הוא נמצא בפראג, במלון שנקרא 'הילטון' " הוא אמר ונתתי לו מכה חזקה עם הנשק שלי כדי שהוא יאבד הכרה ובזמן הזה אני וטאהיונג נוכל לברוח הרחק ממנו.
-
"אתה בסדר?" רצתי אל המקום שבו השארתי את טאהיונג ונחרדתי לגלות שכל הזמן הזה הוא רק בכה ורעד עם עצמו. הוא לא ענה לי והבכי שלו רק גבר. משכתי במותניו והושבתי אותו על יריכיי, מנסה להתעלם מהתחושה של הישבן העסיסי שלו שהונח על הזין שלי. "בייב תירגע אני פה, תספיק לבכות" ניגבתי את דמעותיו עם האגודל שלי וליטפתי את שיערו, מניח את ראשו על חזי ונושם לאט לאט על מנת שירגע ויצליח לתקשר איתי כמו שצריך. "א- אני פחד-תי עלייך" טאהיונג ניסה להלחם עם הבכי שלו וליבי נמס באותו רגע שהוא אמר שהוא פחד עלי. לעזאזל. קשה לי להאמין בכך שיש נער, תמים ועם יופי ממכר שבוכה את חייו רק מהמחשבה שיכול היה לקרות לי משהו. "טאהיונג, אתה יודע שאני אוהב אותך נכון?" אמרתי ברכות והחזקתי בפניו, מקרב אותן אל שפתיי, שוקע בהן ונסחף עם כל דקה שרק עוברת.
---
חייבת להתנצל על זה שלא הוצאתי הרבה זמן פרק! היה לי מחסום כתיבה😩 בקיצור תהנו מהפרק ❤️❤️❤️
וההקרנה של אתמולל היה יותר ממושלםםם!!! ג'ונגקוק התותח שלנו כמה שהוא השקיע ועבד קשה, הוא לעולם לא מאכזב אותנו 💜💜
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
